|
|
עמוד:13
בית" לתצרוכת עצמית ולהפצה באמצעות אפיקי תקשורת מפורסמים , החידוש החשוב ביותר בטקטיקה התקשורתית של הטרוריסטים היה אולי ה"ביישנות" התקשורתית היחסית שלהם . באורח מסורתי , טרוריסטים נוטלים אחריות מיידית על כל פיגוע , על פי ההיגיון שמתקפות מעין אלה משמשות בראש ובראשונה כאמצעי לפרסום מטרתם וארגונם . ואף על פי כן , לאחר מתקפת הטרור הראוותנית והמרשימה ביותר הזכורה לנו עד כה - אירועי ה 11 בספטמבר - 2001 היינו עדים לשתיקה חסרת תקדים מצד ארגוני הטרור . אך כפי שליבס ובלונדהיים טוענים במאמרם בספר זה , ההימנעות מהודאה באשמה לא ניתקה את הקשר בין מעשי טרור לבין פרסום , אלא רק הגבירה את מאמצי התקשורת לזהות את המבצעים . הטלת האשם על אוסאמה בן לאדן ועל אל קאעידה הייתה אות הפתיחה למאמץ כביר של ארגוני החדשות המתחרים לגלות עוד ועוד פרטים על הארגון , על מנהיגו ועל האידיאולוגיה שלו . כתוצאה מכך , נהפכו סיפורי רקע על אל קאעידה , ובעיקר מסרים וקלטות וידאו ששוגרו על ידם , לאוצר אינפורמטיבי יקר מפז . הטרוריסטים נכנסו לעידן הסקופ התקשורתי . העובדה שהטרור חדל להיתפס כנושא לאומי מקומי ( וניתן לפתרון ככזה ) והחל להסתמן כאיום גלובלי הגבירה עוד יותר את ערכם התקשורתי של סיפורים ומסרים אלה . n , IRA , ETA אש"ף , חמאס - ואפילו הבריגדות האדומות וכנופיית באדר מיינהוף - נתפסו ופורסמו בעיקר כמשקפים סכסוכים לאומיים או מאבקים חברתיים המתחוללים בתוך חברות מוגדרות ומסוימות . שיתוף הפעולה הבין לאומי בין קבוצות אלה היווה אמנם מקור דאגה לרשויות , וזירת הפעולה שלהם השתרעה לעתים מחוץ לגבולותיו הטריטוריאליים של הסכסוך ( כמו בחטיפה וברצח של הספורטאים הישראלים במשחקים האולימפיים במינכן ב , ( 1972 אך תביעותיהם ומטרותיהם הפוליטיות לא נשאו אופי גלובלי . כל זה השתנה עם אירועי ה 11 בספטמבר ומתקפות אל קאעידה על ארבע היבשות שבאו בעקבותיהם . אלה ציינו הרחבה דרמטית בטווח הפעולות של ארגוני הטרור ובאידיאולוגיות שלהם , חוללו שינוי מרחיק לכת במגמת צעדי הנגד והביאו להקמת קואליציה רב לאומית שמטרתה "מלחמה עולמית נגד . "הטרור בעבור
|
|