|
|
עמוד:10
" מה , מתי . "והיכן מתי והיכן היה הפיגוע , מה בעצם קרה , כמה נהרגו וכמה נפצעו ? יתרה מזאת , אופיים האידיאולוגי המוצהר של מעשי הטרור הופך את אמצעי התקשורת לזירה העיקרית שבה נבחנות השאלות הפוליטיות המרכזיות "מי" : "מדוע"ו לא רק מי הם האחראים ומדוע עשו את הפיגוע , אלא גם מה היו הפוליטיקאים שלנו יכולים וצריכים לעשות כדי למנוע אותו , ומה עליהם לעשות עכשיו ? כל אלה הן , כמובן , שאלות עיתונאיות שגרתיות ( ארבעת ה"מם ים" הידועים : מה , מתי , מי ומדוע . ( מה הופך אותן אפוא למיותרות כשמדובר באירועי טרור ? בניגוד לאירועים רגילים , במקרים של מתקפות טרור יש לשאלות אלה משמעות קיומית דחופה : משמעותן החבויה היא - האם אנ » ועצם קיומי בטוחים ? גם תוצאותיהן הפוליטיות הן מקור לדאגה קיומית : האם נהיה בטוחים בפעם הבאה ( מחר ? בשנה הבאה , (? והאם ניתן לסמוך על הפוליטיקאים שלנו שיבטיחו את ביטחוננו ? הטרור מועיד לאמצעי התקשורת את התפקיד העיקרי הן בהצגת שאלות אלה והן במתן התשובות להן . בעקבות מתקפות הטרור , אמצעי התקשורת נהפכו בבירור למוסד החברתי העיקרי שנותנים בו אמון - אם כי לא בהכרח למוסד הראוי ביותר לאמון זה . עקב כל הסיבות האמורות , הטרור נהפך אם לא לתנאי חיוני להשפעה חברתית ופוליטית של אמצעי התקשורת , הרי לפחות לתרומה חשובה לצרכים ולפונקציות של ארגוני חדשות , בעיקר בעידן הטלוויזיה . במילים פשוטות , הטרור ידידותי לתקשורת . עם זאת , אין להסיק מכך שהסיקור החדשותי של אירועי טרור אינו נתקל בהתנגדות והוא משוחרר לחלוטין ממגבלות . תלונתה של מרגרט תאצ'ר על הסימביוזה בין התקשורת לטרור לא הייתה ביקורת לשמה אלא הצדקה לאיסורים שהטיל הממשל הבריטי על ראיונות עם דוברים של H IRA או של זרועו הפוליטית , סין פיין . ( Sinn Fein ) כשאורי אבנרי וענת סרגוסטי ראיינו את יאסר ערפאת בלבנון ב , 1982 הדבר נעשה בניגוד גמור למגבלות המקובלות על התקשורת , לעמדת חלק הארי של הציבור ולחוק הישראלי . כמעט כל הדיווחים על אירועי טרור באמצעי התקשורת של אוכלוסיית , "הקרבנות" אך גם בארגוני החדשות הבינלאומיים , מנוסחים במונחים של זעזוע וגינוי , גם משום שזו
|
|