|
|
עמוד:10
פוליטיים . המאפיין הנורא ביותר של המשטרים הטוטליטריים של המחצית הראשונה של המאה ה 20 והחידוש הגדול שלהם היה לדידה הניהיליזם המוחלט שלהם , והפיכתם את בני האדם ואת חייהם הייחודיים והחד פעמיים למיותרים , למותרים לחיסול , וזאת אף ללא שיקול תועלתי או תכלית הגיונית . מלחמת העולם הראשונה , היא כתבה , יצרה מיעוטים נטולי זכויות בהיקף שלא נודע עד אז , ופליטים וחסרי מולדת לאינספור , שמצבם גם העמיד בסימן שאלה את המושג המודרני של זכויות האדם , גם הפכם למבשרים של האנשים שיהיו מיועדים מאוחר יותר להשמדה ומסומנים שיטתית כמיותרים . " הפרדוקס הכרוך באובדן זכויות האדם הוא , שאובדן זה מתרחש ברגע שבו בן אדם נהפך ליצור אנוש גנרי - ללא מקצוע , ללא אזרחות , ללא דעה , ללא מעשה שבאמצעותו הוא יכול לזהות ולייחד את עצמו - אדם שאינו מייצג דבר זולת האינדיווידואליות הייחודית המוחלטת שלו , שמעצם היותה מנועה מביטוי בתוך העולם ומפעולה על העולם , 1 היא מאבדת לגמרי את משמעותה " . לא אימי הטבע ולא הברברים מבחוץ מאיימים על העולם , היא אמרה , אלא הברבריות מבפנים , שמייצרת הציוויליזציה עצמה . לא "ימין" ולא , "שמאל" חנה ארנדט לא ראתה את עצמה שייכת לקבוצה פוליטית או למפלגה מסוימת , ולא היתה "אינטלקטואלית אורגאנית" של תנועה אידיאולוגית או של מטרה גדולה מסוג זה או אחר . אולם בה בשעה שהיתה "אינטלקטואלית חופשית" כמאמרו של אלבר קאמי , היא הייתה גם אינטלקטואלית מחוברת עמוקות , מגויסת , במובן הזה שעיסוקה הפילוסופי היה משוקע כולו בענייני העולם הזה , בסוגיות של מלחמה ושלום , של חופש , של צדק ושל זכויות אדם , ושהיא הייתה שותפה לתרבות הרחבה של הדיון ושל הפולמוס בזמנה . היא עשתה זאת הן כמורה באוניברסיטאות המובילות בארצות הברית , שהעניקה לה אזרחות ב , 1951 הן ככותבת בכתבי עת ובעיתונות הכללית , הן במרצה מבוקשת באקדמיה ומחוץ לה . ידידתה הסופרת האמריקנית מרי מקארת'י אמרה על קברה של ארנדט , בדצמבר , 1975 כי שום עניין אנושי לא היה זר לה , וגם שום נושא לא היה פחות בחשיבותו בשבילה . מחשבה בשביל ארנדט , אמרה מקארת'י , הייתה כמו סוג של חקלאות . "היא [ המחשבה ] הייתה בבחינת האנשתה של שממת הניסיון - בניית בתים , פריצת נתיבים וסלילת דרכים בה , סכירת נחלים ונטיעת חוסמי רוח . התפקיד שציפו ממנה למלא , כאינטלקטואלית מחוננת באופן כה יוצא דופן , וכנציגתם של הדורות
|
|