|
|
עמוד:12
אליו , חברו משכבר הימים , עורך הדין ארנולד שפאר , הוא ה"בריסטר" האולטימטיבי , שאת שירותיו ישכור ללא היסום אם יזדקק אי פעם לשירותיו של . "בריסטר" חייו של חיים צדוק שזורים ושלובים בהיסטוריה של המשפט הישראלי , אך הם מתאפיינים גם בכך שנשזרו בהם עשייה ציבורית עם חיי מעשה בפרקטיקה פרטית פעילה . שילוב זה טומן בחובו מהמורות אפשריות של ניגוד אינטרסים ; אך דומה כי המצפן שכיוון את דרכו של חיים צדוק היה תמיד מדויק וברור , ומכוח הערכים שהנחו אותו , ידע לנווט את דרכו , הן כאיש ציבור והן כעורך דין פרטי , תוך שמירה על קו הפרדה ברור בין שני תחומים אלה . במידה רבה אני חשה כי הגשמתי את ציפיותיו של צדוק עם מינויי לשופטת בית המשפט העליון , וצר לי כי נפטר זמן מה לפני כן ולא זכה לראות בכך . נדמה לי כי צדוק היה גאה במינוי זה הן בשל "מניות היסוד" שיש לו בעיצובי המקצועי והן בשל התרומה הנשית הנוספת לבית המשפט העליון . היה זה חיים צדוק שנאבק ופעל למינויה של מרים בן פורת לשופטת הראשונה בבית המשפט העליון כבר בשנות השבעים , עת שימש כשר משפטים ויושב ראש הוועדה לבחירת שופטים . בפרק הראיונות בספר חיים צדוק הוא סיפר על כך בגאווה , באומרו : "את המקום לאישה אני יצרתי וזה נמשך , היום יש כבר שלוש שופטות וחצי [ בעת הריאיון , שנערך בשנת , 2000 כיהנו בבית המשפט השופטות דליה רורנר , טובה שטרסברג כהן ודורית ביניש וכן השופטת איילה פרוקצ'יה שכיהנה אז במינוי זמני " . [ אחת התכונות הבולטות שאפיינה את צדוק עד סוף ימיו היתה חשיבתו הפתוחה , הליברלית והרעננה . בזכות תכונתו זו היה תמיד בן שיח מרתק . מעולם לא התרפק בנוסטלגיה טרחנית על ימי העבר , אלא היה נטוע בהווה ומבטו צפה פני עתיד . חיים צדוק היה ממניחי היסודות בבניין המשפט הישראלי , ובחלקי נפלה זכות גדולה לצקת מים על ידיו בתחילת דרכי המשפטית . אסתר חיות שופטת בית המשפט העליון שם , בע' . 113
|
|