|
|
עמוד:848
מוגבלות אינה מתמצה בלקות הפיזית , אלא היא תוצר של ההתייחסות החברתית אליה . כך , ייתכן שאדם שהיה מאושפז בעבר בבית חולים לחולי נפש יסבול מהפליה אף כי אין לו כיום כל בעיה תפקודית . בדומה לכך , הגנה מוענקת לאדם שיש לו מוגבלות קלה שאינה מפריעה לתפקודו באורח משמעותי באחד מתחומי החיים , אולם הוא סובל מהפליה משום שהוא נחשב , בגלל בורות או דעות קדומות , לאדם שיש לו מוגבלות . כזה היה המקרה של תובע משטרתי שפוטר מעבודתו בגלל מוגבלותו . במהלך פיטוריו טענה המעבירה - משטרת ישראל - כי התובע מתקשה בעמידה ובישיבה למשך ומן ארוך , בכתיבה ובנשיאת תיקים , והכל בשל פריצת דיסק ובעיות במרפק . אף כי לא היו תלונות כלפיו על דרך ניהול עבודתו כתובע , הוא פוטר מעבודתו . בעקבות עתירה לבג"צ ( שבמהלכה הצטרף ארגון "בזכות" כעותר נוסף , וההליך נותב לטיעונים מכוח חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ) נשלח העותר לבדיקות רפואיות נוספות , שבהן קבע הרופא המשטרתי כי מוגבלותו של העותר הינה קלה עד כדי כך שאין הוא עונה על ההגדרה של אדם עם מוגבלות , ולכן אינו נהנה מהגנת החוק האוסר הפליה . בתשובה נטען כי החוק אכן נועד למנוע מצבים מסוג זה , שבהם , אף כי אדם אינו עונה על הגדרת החוק לגבי "אדם עם מוגבלות" ( בשל היעדר בעיה תפקודית מהותית , ( הוא נחשב ככזה בפועל על ידי המעסיק . הוראה זו משקפת את הרעיון כי יחסה של הסביבה כלפי אנשים עם מוגבלות , ולא מוגבלותם כשלעצמה , מהווה במקרים רבים את המקור למיקומם החברתי הנחות בחברה . הוראות ייחודיות נוספות שנועדו לתת מענה הולם לאנשים עם מוגבלות שאינם יכולים להשתלב במקום עבודה רגיל מצויות בסעיף 16 לחוק . בסעיף זה מוטלת על המדינה חובה לפתח תוכניות אבחון , שיקום , הכשרה ותעסוקה לאנשים עם מוגבלות , תוך העדפת שילובם במסגרות עבודה רגילות . התוכניות אמורות גם לסייע בידי מעבידים המבקשים לשלב אנשים עם מוגבלות במקום העבודה שלהם , ולהעניק להם ייעוץ והדרכה מקצועיים לשם כך ( סעיף ) 16 א < 30 לחוק . ( סעיף זד , אין בו כדי להקנות לפרט זכות לשיקום או תעסוקה , אך הוא מטיל הורים לילדים עם מוגבלות הנדרשים לטפל בהם עלולים גם הם להיות לעיתים חשופים להפליה בתעסוקה בגלל מחויבותם זו , ולכן בחר החוק להגן גם עליהם . 92 בג"צ 7651 / 00 גורן נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל , ( טרם פורסם ) תקדין עליון 2002 . 106 ( 4 ) 93 הטענה בעניין זה לגבי תחולת ההגדרה של מי שנחשב לאדם עם מוגבלות היתה טענה חלופית ונוספת לטענה העיקרית כי אכן מדובר באדם עם מוגבלות . בסופו של דבר הגיעו הצדדים , בהמלצת בית המשפט , להסכם פשרה שלפיו יחזור העותר לעבוד לתקופת ניסיון של שניים עשר חודשים עם פוטנציאל להכוונה לקצונה .
|
|