|
|
עמוד:159
מסופק למוצר , לא ניתן ללמוד מהתנהגות הפרטים על התועלת שהם מפיקים מצריכת המוצר , שכן , כאמור , צריכת המוצר הינה "חופשית" במימון ציבורי . שני קשיים אלה אינם מתקיימים ( לכאורה לפחות ) כאשר נמנעים ממימון ציבורי של המוצר , כלומר מתירים את הספקת המימון למוצר ל"כוחות השוק" ( מימון פרטי . < כאן מוקנה לכל אחד מן הפרטים החופש להחליט אם לרכוש את המוצר ובאיזה היקף ; וכאן מבטא כל אחד מן הפרטים את התועלת שהוא מצפה להפיק מן המוצר באמצעות הסכום שהוא נכון לשלם תמורתו . במקרה זה "כוחות השוק" מחליפים את ההערכה הריכוזית בדבר יעילות הספקתו של המוצר : מוצר ייוצר ויימכר אם , ורק אם , התועלת הכוללת שמופקת מצריכת המוצר גדולה מן העלות הכרוכה בכך . הקשיים האמורים הכרוכים בהספקת מימון ציבורי למוצר מסוים מעוררים כמובן את הדילמה בדבר הלגיטימיות שבהחלטה מסוג זה : האם - ובאילו תנאים - מוצדק לספק מימון ציבורי למוצר מסוים ? כאמור , התשובה לשאלה זו מכונה "תיאוריה של מימון . "ציבורי התיאוריה מפרטת את התנאים שצריכים להתקיים בנוגע לצריכה ולייצור של מוצר מסוים כדי שיהיה ניתן להצדיק הספקה של מימון ציבורי להם . בשורות הבאות אנסה להתוות את ההכרעות העיקריות שהבחירה בתיאוריה של מימון ציבורי מבוססת עליהן . . 2 איזון בין חירות הפרט לבין רווחת הכלל מימון ציבורי של מוצרים פוגע בחירות הפרט . במסגרתו נכפים הפרטים להשתתף במימון הספקתו של מוצר מסוים אף אם אינם מצפים להפיק תועלת מצריכתו ; או , במקרה הנפוץ יותר , פרטים מסוימים נכפים להשתתף במימון הספקתו של מוצר מסוים בסכום העולה על הסכום שהיו נכונים לשלם תמורת המוצר בתנאים של שוק חופשי . התוצאה האפשרית של מימון ציבורי היא על כן לא רק פגיעה עקרונית בחירות הפרט , אלא גם פגיעה ברווחתו . לפיכך , הכרעה ערכית מרכזית בגיבושה של תיאוריה של מימון ציבורי היא הגדרת האיזון הראוי בין חירות הפרט לבין האינטרס הציבורי . בקווים כלליים , ניתן להבחין בין שלוש גישות עיקריות בהקשר זה : הראשונה , שמקובל לזהותה , "ימנית"כ מעדיפה את חירות הפרט , ולפיכך נוטה להגביל את המוצרים שיסופק להם מימון ציבורי ; השנייה , , "כלכלית"ה מבטאת העדפה של האינטרס הציבורי על חירות הפרט , תוך הגדרת האינטרס הציבורי כמתבטא ברווחה החברתית המצרפית ; ואילו הגישה השלישית , שמקובל לזהותה , "שמאלית"כ מעדיפה אף היא את האינטרס הציבורי , אך מזהה אותו עם 80 לקשיים שתוארו בטקסט יש להוסיף כמובן גם את אלה הנובעים מן ההכרח לפקח על מקבלי ההחלטות הריכוזיים למניעת שימוש לרעה בכוח .
|
|