|
עמוד:405
האדם האחרות . רבה איפוא החשיבות של המימד הכמותי הדיפרנציאלי , בוודאי לגבי מדינות שבהן עיקר הליקויים בתחום זכויות האדם בכלל והזכויות החברתיות במיוחד טמון ביישומן הבלתי שוויוני . שנית , בעזרת כלים אלה ניתן לקבוע 0 ף כמותי שישמש להערכת מגמות ולקביעת יערים לאומיים . כאן המקום להדגיש את החשיבות של עצם הנכונות להתבונן במציאות באמצעות כלים מחודדים ולהעריכה מנקודת ראות של מטרת היישום של זכויות האדם החברתיות , בחברה דמוקרטית שיש בה שקיפות , השלב הבא אחרי פרישת נתונים שיטתית הוא בדרך כלל גיבוש מדיניות לאומית , ובה יעדים ולוחות זמנים ( בין ביוזמת הממשלה ובין לאחר דרישה ציבורית . ( הרי לא כל ההפרות של זכויות האדם בעולם מקורן בתוכנית מכוונת מצד הממשלות ! חלק משמעותי נובע מהתעלמות מן המציאות , מתוך קהות חושים או עצימת עיניים . לעיתים די בחידוד כלי המדידה כדי לקדם את נשוא הזכויות . מכאן החשיבות שמייחסים באו"ם לאינדקסים שפותחו ולשימוש בהם לקביעת מה שמכונה "אבני דרן " . ( benchmarks ) חשיבותן של אבני הדרך תבוא לידי ביטוי נוסף בעת הדיון בחובות המדינה הנגזרות מן ההכרה בזכות וכן באכיפותה של הזכות . שלישית , באמצעות כלים אלה ניתן לקבוע 0 ף כמותי אופרטיבי שיוגדר לפי שיקולדעתה של המדינה . האמנה בדבר זכויות חברתיות מותירה למדינות החברות מרחב תמרון משמעותי בקביעת תוכנה הכמותי של הזכות בגבולות שאעמוד עליהן בהמשך . הדו"ח הראשון של כל מדינה לפי האמנה בדבר זכויות חברתיות , שהיא חייבת להגישו בתוך חמש שנים מאשרות ,, אמור לשמש בשנים שלאחר מכן נקודת מוצא וקנה מידה להמשך . נסיגת המדינה מנקודת מוצא מוצהרת שלה תיחשב חשד להפרה , אלא אם יינתן לכך צידוק ממשי . ניתן להעתיק גישה עקרונית זו גם לתוך הדגם של הזכות לתנאי קיום נאותים : במישור הלאומי יש לממשלה שיקול דעת מסוים בקביעת נקודת המוצא , אולם משעשתה זאת , נוצר קנה מידה מחייב לגביה . אולם מה הם הגבולות של שיקול הדעת האמור ? בנקודה זו נדרשת תשובה לשאלה המתבקשת הבאה : האם המדינה - או הממשלה במודל שלנו - נדרשת לקבוע מדד כמותי בערכים מוחלטים מינימליסטיים ואוניוורסליים , או בערכים יחסיים משתנים מחברה לחברה ומזמן לזמן ? נושא זה מעורר מחלוקת עיונית לא פשוטה . ועדת האו"ם לאמנה בדבר זכויות חברתיות 18 ראו לעיל הערה , 2 דו"ח מדינת ישראל לאו"ם בדבר יישום האמנה בדבר זכויות כלכליות , חברתיות ותרבותיות משנת 1997 ומסקנות ועדת האו"ם לאמנה . תמונה דומה עולה מיתר הדו"דוות של המדינה בתחומים האחרים של זכויות האדם . 19 יש הטוענים בעד הגישה המינימליסטית שהיא מגינה על שיח זכויות האדם מפני זילות . לפי
|
|