|
|
עמוד:245
מושם במקבל , שיוכל להמשיך לחיות ( ההיבט המעשי של סילוק העוול והצלת הדל ממצוקתו ) . דומה שזה הקו המבדיל בין הצדקה של הפרט לבין הצדקה של הציבור , כפי שננסה להראות בהמשך דברינו . כפילות זו משתקפת במידה מסוימת גם בתלמוד הבבלי , שענייני הצדקה נידונו בו בשתי סוגיות עיקריות , אחת במסכת כתובות ואחת במסכת בבא בתרא . הסוגיה במסכת כתובות עוסקת בעיקר בצדקה של היחיד , והיא מרבה בסיפורים מופלאים על חכמים שהחמירו עם עצמם ביותר , והראו מידה רבה של אנושיות ונדיבות לב מתוך התחשבות במצוקתו הפרטית של כל עני ועני . לעומת זאת , הסוגיה במסכת בבא בתרא עוסקת בעיקר בצדקה של רבון העולם 'ישב עולם לפני אלהים' ( תהילים סא , ח < - תיישר עולמך בשוה העשירים והעניים . אמר לו : אם כן 'חסד ואמת מן ינצרהו' > שם < - אם יהיו כלם עשירים או עניים , מי יוכל לעשות חסד " ? ( תנחומא , פרשת משפטים , סימן ט . < מגמה זו משתקפת גם בספרות ההלכה . ראו למשל , ספר החינוך , מצווה תעט , המפנה למה שכתב במצווה סו : "משרשי המצווה שרצה האל להיות ברואיו מלומדים ומורגלים במדת החסד והרחמים , כי היא מדד , משובחת ... ואם לא מצד שורש זה , הלא ב"ה [ קרי , ברוך הוא ] יספיק לעני די מחסורו זולתינו , אלא שהיה מחסדו ב"ה שנעשינו שלוחים לו לזכותינו " . 45 לעניין זה השוו אורבך , לעיל הערה , 19 בע' , 113 המציין שתורת הצדקה הנוצרית אינה מכירה אלא את הפן הראשון , ואינה שואפת לתיקון חברתי כלל , ואומר : "היא לא העלתה על הדעת שינויים אורגניים וחשבה רק על הפעלת רגש האהבה בפעולות הצדקה 46 " . מסכת פאה בתלמוד הירושלמי מוקדשת כולה לענייני מתנות עניים וצדקה . 47 כתובות סז ע"א-סח ע '' א . 48 להדגמה נסתפק בסיפורים הבאים ; "מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה [ קרי , היה עני בשכונתו , [ דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכיפורא [ קרי , שהיה רגיל לשלוח לו ארבע מאות זוז כל ערב יום כיפור . [ יומא חד שדרינהו ניהליה ביד כריה . אתא אמר ליה : לא צריך [ קרי , יום אחד שלחם לו ביד בנו . חזר ( הבן ) ואמר לו : לא צריך . [ אמר : מאי חזית [ קרי , אמר > לו < מה ראית ?[ חזאי דקא מזלפי ליה [ קרי , ראיתי שמזלפין לו ] יין ישן [ כדי לבסם את ביתו , [ אמר : מפנק כולי האי ? עייפינהו ושדרינהו ניהליה [ קרי , אמר > מר עוקבא : ( הוא רגיש ומפונק כל כך ? כפל לו ( את הסכום ) ושלח לו " . [ הגמרא מספרת גם שמר עוקבא ציווה לפני מותו את כל רכושו לעניים . עוד אומרת הגמרא : "אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד [ שירד מנכסיו ] סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו . פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו , ורץ לפניו שלשה מילין " . וראו להלן הערה , 62 שסיפור זה הובא להלכה על ידי הרמב"ם . 49 בבא בתרא ח ע '' א-י ע"ב . 50 חלוקה זו אינה חדה . בהמשך הסוגיה התלמוד דן גם בצדקה המוטלת על הפרט .
|
|