|
|
עמוד:53
לעיתים קרובות את המתחים הפנימיים השוררים בין הנחות המוצא השונות שבבסיס המחויבות לזכויות האדם . יתר על כן , צורות שונות של זכויות מוסדיות , חוקתיות וגם חוקיות יכולות להוות מרכיבים חשובים בפתרון השאלות . כמובן , אין באפשרותי להרחיב בשאלות המהותיות האלה במסגרת מאמר מסוג זה , אך ברצוני לציין כמה מלות תזכורת . טענתי קודם שזכויות החירות והקניין או ההבחנה בין עניינים אזרחיים פוליטיים לבין עניינים חברתיים כלכליים אינם יכולים להכריע , כשלעצמם , בסוגיות הרלוונטיות . עלינו להשתית את הניתוח שלנו על שיקולים מוסריים ונורמטיביים החורגים מן המחויבות הכללית לזכויות האמורות . ברם , עלינו להתייחס גם לעובדות הקשורות לטבע האדם , לאופיו של ארגון חברתי ופוליטי ולמגבלות התנאים הפוליטיים . יש לדחות אומנם את טיעונו העקרוני של נוזיק נגד מיסוי לשם חלוקה מחדש , אך חלק מן הדעות שהוא מביע אכן הינן מרכזיות לחירות ולכבוד , וחלק מהסכנות שהוא מצביע עליהן ממשיות ואמיתיות . יש להיזכר בעובדה שרבים מהמשטרים הקומוניסטיים דיכאו את נתיניהם מעבר לדרוש לשם השגת מטרותיהם החברתיות , וכי נטייתם לדאוג לרווחתה החברתית הכלכלית של האוכלוסייה היתה מוגבלת ביותר . סוג השלטון הנחוץ לשם אכיפת שיטות מסובכות של מיסוי ושל חלוקה מחדש של משאבים אכן צפוי ליצור בעיות . בצורותיו הקיצוניות , ייתכן שהוא אף יאיים על היבטים חשובים של החופש האישי והפוליטי . שיטה של חלוקה מחדש המתבססת אך ורק על כפייה המכוונת כלפי בעלי האמצעים אינה יכולה להיות יציבה לאורך זמן . יש מגבלות רציניות ליכולתנו לשלוט בתהליכים חברתיים , ולפעולות התערבות בתהליכים אלה יש תוצאות בלתי צפויות שעשויות לחתור תחת התוצאות הרצויות , ולפיכך , הן הופכות את ההתערבות , בסופו של דבר , לבלתי מוצדקת . מאידך גיסא , קשה מאוד להתייחס ברצינות לטענה שכל מיסוי , מלבד זה הנדרש לתמוך בקיומה של המדינה המינימלית , יוביל באופן בלתי נמנע לשלילת החופש ולאובדן יוזמה ומוסר של אחריות . כמו כן קשה להתעלם מהעובדה שהשקעות ציבוריות נבונות בחינוך ובהעצמה ( דהיינו , תגובה על צרכים חברתיים כלכליים באמצעות מיסוי ) יכולות לתרום לצמיחה ולרווחה במידה רבה יותר מאשר החלופה של הגדלת תקציבי השיטור שנועדו למנוע מנטולי האמצעים לאיים באופן ממשי על רווחתם של בעלי האמצעים ( דהיינו , תגובה על צרכים אזרחיים פוליטיים באמצעות מיסוי . ( במילים אחרות , הזכויות לחירות , לכבוד ולקניין אינן יכולות , לבדן , להכריע בשאלה כיצד על החברה להקצות את משאביה . מצד אחר טוב וחשוב לציין כי בדיונים הנערכים כיום בסוגיות אלה אין מעלים כמעט טיעון בעד הכרעה מהירה בסוגיות האמורות באמצעות ההכרה במעמדה המרכזי של הזכות לשרררן במסגרת המחויבות שלנו לזכויות אדם . השוויון מוכר כזכות בכמה מובנים מצומצמים בלבד : הזכות להגנה מפני הפליה לרעה והזכות ליחס שווה מצד מוסדות ציבוריים , כולל
|
|