|
|
עמוד:33
הוא אינו מוכן להפשירה גם כאשר ברור לכול שהתשובה שנתן אינה תקפה . טיפוס אישיות כזה מתאפיין בדפוסי ההתנהגות הבאים : הצבת דגש מרכזי על בהירות , סדר ועקביות . סגנון ניהולי ותהליך קבלת החלטות אוטוריטארי . יחס מזלזל בהשקפות שונות מאלה של בעל הקונספציה . חוסר סובלנות לריבוי השקפות . ביטחון עצמי רב . סירוב לבחון מידע חדש , במיוחד כאשר אינו עולה בקנה אחד עם הקונספציה הקיימת . הכחשה של מידע הסותר את הקונספציה הקיימת או התאמתו אליה . הצורך בסגירות ותהליכי ההערכה באמ"ן ערב המלחמה השימוש בתיאוריה של הצורך בסגירות קוגניטיבית מציב בקונטקסט רחב וברור את הצורה שבה פעלו ראש ענף 6 וראש אמין בימים שלפני המלחמה ומספק הסבר טוב לחלק ניכר מהמחדלים המודיעיניים שלהם היו אחראים אישית . מעמדם של השניים ערב המלחמה היה בשיאו . זעירא נחשב לאלוף מבריק אשר הייתה לו אוזן קשבת אצל שר הביטחון הכול יכול , משה דיין , שאף ייעד אותו להיות הרמטכ"ל הבא . בנדמן היה מהבולטים שבמעריכי אמץ , וזעירא ראה בו מעריך בקנה מידה עולמי . כמה חודשים קודם הובילו שניהם את ההערכה שמצרים לא תצא למלחמה באביב למרות המידע ההתרעתי שהצביע על כוונה כזו . מכאן נבע שאין צורך להעלות את כוננות צה"ל ולהאיץ את הכנותיו למלחמה ( כוננות "כחול . ( "לבן בסוף הקיץ היה ברור שהכוננות שהוכרזה במאי הייתה מיותרת וששניהם צדקו , ואז גם הגיעה יוקרתם לשיא . למעמדם המחוזק של בנדמן וזעירא היו השלכות שליליות במיוחד על יכולתם להעריך בצורה מציאותית את ההכנות הערביות למלחמה מכיוון ששניהם היו ממילא בעלי צורך רב בסגירות קוגניטיבית . חיזוק מעמדם העצים עוד יותר את ביטחונם העצמי , ולכך הייתה השפעה מכרעת על הערכת המודיעין שגיבשו . דפוסי ההתנהגות של אישיות בעלת צורך רב בסגירות קוגניטיבית , שהוזכרו לעיל , השתקפו אחד לאחד בדרך פעולתם ערב המלחמה . הצבת דגש מרכזי על בהירות , סדר ועקביות : בנדמן וזעירא האמינו כי אחריותם היא לספק לממונים הערכות חדות וברורות גם כאשר המידע העומד לרשותם אינו חד משמעי . זעירא , למשל , הסביר לחברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת כמה חודשים לפני המלחמה ש"הסיוע הטוב ביותר שראש אמץ יכול לתת לרמטכ"ל - אם זה ניתן מבחינה אובייקטיבית - הוא לתת לו הערכה בהירה וחדה עד כמה שאפשר . נכון שככל שההערכה יותר בהירה ויותר חדה , אם היא טעות אז היא טעות בהירה וחדה - אבל זה כבר הסיכון של ראש . "אמין בנדמן סבר כי קודמו של זעירא בתפקיד , אהרון יריב , לא היה ראש אמץ טוב בשל הססנותו . בזעירא ראה ראש אמץ מצוין בעיקר מכיוון שהיה נחרץ כל כך בהערכותיו . ביטוי ברור לכך היה בנטייתם לתפוס את העולם במונחים של "שעונים" ולא " . "עננים במילים אחרות , הם ראו אותו כסביבה מערכתית מאורגנת והגיונית שבה אם מתקיימים תנאים א " ו ב חייב להתקיים גם תנאי ג ; הצורך בסדר ובארגון מסביר מדוע שניהם היו מאמינים אדוקים בקונספציה שמצרים לא תצא למלחמה בלי שתשיג מפציצי קרב ארוכי טווח וטילי "סקאד " ולא נטשו אותה גם כאשר הגיע מידע מצוין שהראה שאינה תקפה עוד . אחרים , למשל ראש אמץ הקודם אהרון יריב , ראש "המוסד " צבי זמיר , שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר , הבינו טוב יותר את מצוקות סאדאת והעריכו שמלחמה אפשרית גם בלי שתנאים אלה יתמלאו סגנון ניהולי ותהליך קבלת החלטות אוטוריטארי , יחס מזלזל בהשקפות שונות מאלה של בעל הקונספציה וחוסר סובלנות לריבוי השקפות : בנדמן וזעירא היו טיפוסים אוטוריטאריים ולא סבלו מה שכינו "בולשיט" בדיונים . זעירא נהג להעליב קצינים שלא באו , לדעתו , מוכנים לדיון , ושפת הגוף של בנדמן במהלך הדיונים ביטאה יחס דומה . בנדמן היה גם ידוע כמי שמוכן לעורר שערורייה על פסיק אחד בנייר שאותו כתב . דפוס התנהגות זה לא עודד דיונים פתוחים ותרם לכך שהם לא היו מוכנים לספק למחליטים הערכות שנגדו את אלה שלהם . כתוצאה מכך מקבלי ההחלטות לא היו מודעים לקיום חילוקי דעות מהותיים באמ"ן בשאלת המלחמה . ביטחון עצמי רב : ממכלול העדויות על התנהגותו של זעירא בימים שלפני פרוץ המלחמה עולה כי הוא תפס את עצמו יותר כמקבל ההחלטות ופחות כקצין מודיעין . שישה ימים לפני פרוץ המלחמה הוא נמנע מלדווח לרמטכיל ולשר הביטחון על ידיעה ממקור מצוין שממנה עלה שתרגיל הצליחה המצרי שעמד להיפתח למחרת הוא מסווה למלחמה . זאת אף על פי שראש מחלקת המחקר אמר לו שלדעתו לא זו בלבד שיש לדווח על הידיעה מיד , אלא שכדאי גם להמליץ על העלאת הכוננות . זעירא גם נתן לממונים עליו להבין שאמצעי האיסוף המיוחדים , שהיו אמורים להניב התרעה ברורה על כך שמצרים מתכוונת לצאת למלחמה , אינם מעלים דבר , אולם לא טרח לציין שאלה אינם פועלים . כלומר , הוא לא אמר אמת לרמטכ"ל ולשר הביטחון בסוגיה רגישה ביותר כיוון שהיה משוכנע ועדת אגרנס . קבעה כ הכשל נבע מדבקות עקשנית בקונספציה
|
|