|
|
עמוד:27
אחד שידע שנתיים לפני היה אורי נעמן שותף להכנת "ספר סימנים מעידים למלחמה" חודש לפני גילה עורבים מהם התממשו עשרה ימים לפני הכריז מפקדו כי בכל יום עלולה לפרוץ מלחמה ויומיים לפני ניסה ללחוץ על ראש אמ"ן להפעיל יכולות איסופיות לעת חירום אבל לא היה עם מי לדבר אורי נעמן * יום הכיפורים שלי , אותה מלחמה נוראה שהחלה בכשל מודיעיני שלא ייסלח , התחיל אצלי עוד כשנתיים קודם לכך ב 1971 הייתי קצין מודיעין צעיר ( מאוד ) ושירתי במחלקת איסוף באמ"ן תחת פיקודם של אל"מ מנחם דיגלי , שהיה רמ"ח איסוף , וסא"ל ( לימים תא"ל ) יואל בן פורת , שהיה סגנו ( והיה המפקד והמנטור שלי מתחילת דרכי בחיל המודיעין . ( באותם ימים עסק בן פורת בנושא ההתרעה כמשימה מרכזית , ובמסגרת זו הגה רעיון להקים "ועדת התרעה" משותפת לאיסוף ולמחקר שתעסוק גם בעקרונות וגם בפיתוח כלים . הוועדה קמה , ואני מוניתי למזכיר הוועדה . התוצר העיקרי של הוועדה היה הכנת "ספר הסימנים המעידים" למלחמה , שהיה למעשה חוברת ובה כ 150 סימנים מעידים בזירה המצרית וכ 100 בזירה הסורית . נציג המחקר בצוות היה תא"ל אלקנה הרנוף , לימים רח"ט מחקר וחבר בכיר במטה ללוחמה בג 1 רור . כשהושלמה העבודה הסביר בן פורת לכולנו כי כשיתחילו להופיע סימנים , יש לצבוע אותם באדום , וכש 70-60 אחוז ייצבעו , יש להכריז על מצב לקראת מלחמה , גם אם אין שום ידיעה על כוונות . הספר היה אמור להיות כלי "ג 1 כני" שינתק את המעריכים מקונספציות כאלה ואחרות . בקיץ 1972 יצאתי ללימודים באוניברסיטה , והחליף אותי סגן גבי . כחודש לפני יום הכיפורים 1973 קיבלתי טלפון משלמה , המש"ק ששירת תחתיי ותחת מחליפי . שלמה ביקש שאבוא למחלקה כי יש לו משהו להראות לי . כשהגעתי , נתן לי שלמה קלסר עם חומר וביקש שאקרא . ישבתי וקראתי , ונשימתי נעצרה . הייתה שם ערימה של סימנים מעידים , בעיקר בזירה המצרית , ממש כאלה שעליהם דיברנו כשהכנו את הרשימה . אמרתי לשלמה שימשיך לרכז בקלסר כל ידיעה שנראית לו רלוונטית ובירכתי אותו על * אל"מ ( , ( 'מיל קצין מודיעין ( בלימודים לתואר ראשון ) במחלקת איסוף באמ'ין בזמן מלחמת יום הכיפורים ; unaaman @ mod . gov . il
|
|