|
|
עמוד:20
חומה זו של פחד מפני העלול להתרחש במדינה במקרה של נפילת המשטר ניכרה במיוחד בסוריה בהתחשב בתולדותיה של המדינה , במבנה החברתי שלה ובמיקומה הגיאוגרפי היינו , שכנותה ללבנון ולעיראק . ואכן , המודל העיראקי , מודל של חברה שנקלעה למרחץ דמים , לכאוס ולאנרכיה בעקבות הפלת משטרו של צדאם חוסין , או המודל הלבנוני , מדינה וחברה המצויות דרך קבע על ספה של מלחמת אזרחים , הם מודלים רלוונטיים לאזרחיה של סוריה הרבה יותר מאשר המודל התוניסאי או המצרי . הקואליציה המדינית מתפרקת למול המחאה הגואה החליט בשאר ללכת בדרכי אביו ולהטיל לקרב את הצבא ואת כוחות הביטחון במאמץ לדכא את המרי ובעיקר להרתיע את מרביתה של האוכלוסייה הסורית , ובייחוד תושבי הערים הגדולות , דמשק וחלב , אשר נותרו צופים במתרחש מן הצד צחוק הגורל הוא כי מעשי הדיכוי האכזריים של משטרו של חאפז אל אסד בשנות ה 80 המוקדמות הביאו דווקא את הנשיא הסורי אל שיא תהילתו הפוליטית . חאפז אל אסד הפך את סוריה למדינה יציבה ובעלת מעמד אזורי ובינלאומי , ואילו הוא עצמו הפך מדינאי בינלאומי מוכר ומוערך , שהכול רוצים ביקרו . אפשר שבשאר מתקנא באביו . כך או אחרת , כשהחלו המהומות בעולם הערבי נשמעה הטענה כי הזמנים השתנו ובשל מהפכות האינטרנט , הפייסבוק וערוצי הטלוויזיה הלווייניים - שנות ה , 80 שנות הדיכוי האכזרי בסוריה , אינן יכולות לחזור על עצמן . עתה נותר לצפות ולראות אם בטענה זו היה ממש או שבסוריה מה שהיה הוא שיהיה . בהקשר זה כדאי להזכיר כי במשך שנים נשען המשג 1 ר הסורי על תמיכתו האיתנה של הציר הרדיקלי במזרח התיכון , קואליציה רחבה של כוחות , החל במשטר האיתוללות באיראן וארגון חזבאללה בלבנון , עבור לתנועת חמאס וכלה בתנועות האסלאמיות הרדיקליות בעולם הערבי . אלא שבעקבות פרוץ המחאה בסוריה נתפרדה החבילה . בעוד שאיראן הוסיפה לתמוך במשטר הסורי החלו התנועות המוסלמיות בעולם הסוני להתנתק מבשאר אל אסד וממשטרו . את האות נתן השיח קרדאוי , שהחל תוקף בחריפות בדרשותיו את בשאר ורומז למוצאו העלווי , ובעקבותיו הלכו תנועות " האחים המוסלמים" ברחבי העולם הערבי וכן ערוץ אל גיזירה הנותן ביטוי להלך רוח לאומני ערבי אסלאמיסטי סוני . אף תנועת חמאס החלה שוקלת את צעדיה , וכך גם תורכיה , בעלת הברית הנאמנה של בשאר בשנים האחרונות , המוסיפה לתמוך בו בינתיים אך פוזלת לעבר החוגים האסלאמיים הסוניים בסוריה העשויים לתפוס בבוא היום את מקומו . מנגד נראה כי לישראל ולארצות הברית אין כל אינטרס בנפילתו של בשאר , אחרת אי אפשר להסביר את האלם שאחז בבכירים הישראלים נוכח האירועים בסוריה , כמו גם את התגובה הרפה והמגומגמת שנשמעה מצדו של אובמה , אך לא ישירות ממנו או בקולו שלו . אחרי הכול , המשטר הסורי הקפיד לשמור על השקט לאורך גבול ישראל סוריה לאורך 40 השנים האחרונות , אם כי בישראל היו מי שהצביעו על הידוק הקשר שבין סוריה לבין איראן וארגון חזבאללה כעל התפתחות שלילית של השנים האחרונות שראוי כי תביא לשינוי בעמדתה החיובית של ישראל כלפי בשאר ומשטרו . כך או אחרת , נראה כי כל אלה המעוניינים בשימור היציבות והסטטוס קוו במזרח התיכון התייצבו לצדו של בשאר , שעה שכל הכוחות המבקשים שינוי ואפילו שידוד מערכות , ובראשם הכוחות האסלאמיים בעולם הערבי , יצאו חוצץ נגדו . בעקבות פרוץ המחאה בסוריה נתפרדה החבילה : בעוד שאיראן הוסיפה לתמוך במשסר הסורי , החלו התנועות המוסלמיות בעולם הסוני להתנתק מבשאר אל אסד וממשסרו . אף תנועת חמאס החלה שוקלת את צעדיה , וכך גם תורכיה , בעלת הברית הנאמנה של בשאר בשנים האחרונות הולך בדרכיו האלימות של אביו . כרזות ענק של אסד האב ו ^ ל אסר הבן בסוריה
|
|