|
|
עמוד:11
מופת עבור חברות אחרות . במציאות , נאלץ המשטר לא פעם לסטות מתורתו הצרופה לטובת אינטרסים פרגמטיים יותר . קובץ המאמרים שלפנינו הוא בן שלושה חלקים . כל חלק בוחן את האידיאולוגיה האסלאמית שיעית של איראן נוכח נסיבות פוליטיות משתנות , אתגרים חברתיים מבית ויחסיה עם אידיאולוגיות אחרות . החלק הראשון בודק את האסלאם כאידיאולוגיה ובוחן את התורה המהפכנית מול אילוצי המציאות . מאמרו הפותח של דוד מנשרי מתמקד בשיח אודות המרכיב העיקרי בתורה המהפכנית , שקידם איתאללה דו'ומיני , בדמות 'שלטון חכם ההלכה' ולאית י" ) פקיד , (" , תוך בחינת השתלשלות הרעיון מעיקרון הלכתי מופשט לדוקטרינה פוליטית . המאמר מנתח את ההבדלים והשינויים ביחסי דת ומדינה בתהליך המהפכני , ובוחן את השיח הנמרץ שהתעורר בנושא במיוחד לאחר בחירתו של הנשיא מוחמד ח'אתמי בשנת . 1997 למרות אי אלו ניסיונות לערער על הדוגמה המהפכנית של 'שלטון חכם ההלכה' מאז המהפכה , טוען מנשרי , לרשות אנשי הדת השמרנים שבשלטון ממשיכים לעמוד שלושה נכסים התומכים במעמדם : הם מציגים את עצמם בדוברי האסלאם והמהפכה , הם מחזיקים במנגנוני השלטון והביטחון החשובים , והם מפגינים נחישות לשמור על מעמדם . בהמשך ישיר , מנתח מאיר ליטבק את הפולמוס סביב סוגיית ה"דמוקרטיה" בקרב זרמים שונים בהנהגה הדתית באיראן , באמצעות שלוש סוגיות מרכזיות : היחס לדמוקרטיה כאידיאל והמתח בין הרעיון של ריבונות העם לבין תפיסת 'שלטון חכם , 'ההלכה המתח בין רעיונות החירות לבין עקרונות האסלאם , והצגת הדמוקרטיה האסלאמית כחלופה לדמוקרטיה המערבית הליברלית . לבסוף מצביע המאמר על נקודות דמיון בין הדיון המתנהל באיראן על הדמוקרטיה לבין השיח בקרב תנועות סוניות בעולם הערבי . לטענת ליטבק , רוב המנהיגים האסלאמיסטים משני הזרמים , מקדמים את רעיון הדמוקרטיה האסלאמית במסגרת הטיעון שהאסלאם במהותו הוא דמוקרטי אף יותר מאשר הדמוקרטיה הליברלית בדגם המערבי . היבט מרכזי נוסף במישור הפוליטי רעיוני של האידיאולוגיה המהפכנית נדון במאמרו של אורי גולדברג , הבוחן את התפקיד שממלא "החוק" במחשבה השיעית , וביחסי הכוח הפוליטיים
|
|