|
|
עמוד:11
יהושע בלאו קווים מילוניים אופייניים המשותפים לערבית היהודית וללהגים הערביים החדישים אם נתעלם מטיפוסי לשון שוליים , נוכל להבחין במשך השתלשלותה של הלשון הערבית בשני טיפוסי לשון עיקריים : בערבית העתיקה , אשר נציגתה המובהקת היא הערבית הקלאסית , הספרותית , המתאפיינת במבנה לשון הנוטה לסינתיטי , כולל נטיית שמות ופעלים באמצעות סופיות , והערבית החדישה , הניאו ערבית , אשר נציגיה המודרניים הם הלהגים החדשים , המשקפים טיפוס לשון אנאליטי יותר . חשיבות מחקרם הבלשני של היסודות הניאו ערביים שבערבית היהודית ( בפרט ושל הערבית הבינונית , אשר אליה שייכת הערבית היהודית והמתאפיינת בחילופין של יסודות קלאסיים , בתר קלאסיים , ניאו ערביים ותיקונים מדומים , בכלל ) נעוצה בעובדה , שהמחקר מאפשר לנו לגלות את הרבדים הקדומים של הניאו ערבית ולשחזר בכך חוליה חסרה בתולדות הלשון הערבית . והנה מתברר , שההבדלים המבניים שבין הלהגים המודרניים לבין היסודות הניאו ערביים שבערבית היהודית בפרט ובערבית הבינונית בכלל מצומצמים להפליא י לכאורה , כל אשר מאפיין את מבנם של הלהגים החדשים מצוי כנגדו גם בטקסטים ( הערביים הבינוניים , כולל ) הערביים היהודיים : היחלשות הסותם הסדקי , שינוי במבנה ההברות , המאפשר בין היתר לתנועות ארוכות לבוא בהברות סגורות סופיות , התערערות התנועות הקצרות , היעלם התנועות הקצרות הסופיות , אשר , יחד עם התגברותן של צורות הפסק והשפעתן של לשונות מן הטיפוס האנאליטי , קעקע את מערכות נטיית השם ודרכי הפועל , צמצום הזוגי , שינוי במבנה המספרים , התרבותם של משפטים בלתי מקושרים , שינוי במעמדו של כינוי הזיקה , וכר וכר . לא נטען , כמובן , שהייתה זהות בין השכבה הקדומה לחרישה של הניאו ערבית . נסיק רק , שאין הבדל טיפולוגי בין שתי השכבות , אף כי מסתבר , שגדול היה ההבדל בתפוצתם של היסודות השווים . 1 כך , למשל , נראה לי , שהלהגים הבדויים הקדומים המשיכו עוד זמן לא מעט להיות סינתיטיים , כשהעירונים דיברו כבר בלשון אנאליטית . עיין , ofJudaeo- Arabic The Emergence and LinguisticBackground ^ D > Q 2 מהדורה ראשונה אוקספורד ; 1965 מהדורה שנייה ירושלים , 1981 עמי 8 ואילך .
|
|