|
|
עמוד:10
בדיוק את אותו עולם לשוני נעדר ההבעות שרק הוא ניתן אולי ל"חילוך , אבל אם נמסור לילדינו את השפה שנמסרה לנו , אם אנחנו דור המעבר נחייה בקרבם את שפת הספרים הישנה על מנת שתתגלה להם מחדש - האם לא תתפרץ באחד הימים העוצמה הדתית הכמוסה בה , נגד דובריה ? ומה דמות תהיה לדור שכלפיו תופנה ההתבטאות שלה ? הרי בשפה הזאת אנו חיים כמו על פי תהום , וכמעט כולנו מהלכים בביטחון , כמו עיוורים . אוי לילדינו [ ... ] העברית הזאת היא הרת פורענות . היא אינה יכולה להישאר במצבה הנוכחי . וגם לא תישאר בו . ילדינו שוב אין להם שפה אחרת . והאמת חייבת להיאמר : הם , והם בלבד , ישלמו את מחיר המפגש הזה שכפינו עליהם מבלי לשאול אותם , מבלי לשאול את עצמנו . כאשר השפה תפנה את נשקה נגד דובריה - ולרגעים נוהגת היא כך כבר עכשיו , ואלה הם רגעים שקשה לשכוח אותם , המותירים פצעים שבהם מתגלה כל היומרנות של משימתנו * . שלום מעמיד אלטרנטיבה : או שהמסורת הקדושה תתייצב לפני עמנו מחדש , או שהדרך האפוקליפטית הזו תגרום לאובדננו . ואולם , נראה כי למרות דברים אלו , ניתן לשרטט תהליכים דיאלקטיים : ההיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה ושל הספרות הישראלית אמנם נטתה לתאר אותה כחותרת לקראת חילון , אך אל מול תפיסה זו מחקריי עוסקים בניסיון לאתר בטקסטים החילוניים , בעיקר אלו הקשורים במיתוסים הדתיים , את ערוצי החלחול של הרליגיוזי ; את מה ששלום העמיד כאלטרנטיבה , "או , "או אני רואה כסינכרוני , "גם . "וגם אותו נוער "על פי , "תהום ששלום חרד לגורלו , ניכס לעצמו את אוצרות המקרא והמסורת תוך כדי "כניעה" לחילון האפוקליפטי . בהתייחס לדברים אלו , אני בוחנת את תנועת התיאולוגיזציה והחילון כשתי הצהרת אמונים לשפה שלנו מכתב לפרנץ רוזנצווייג , 26 . 12 . 1926 ( תרגום : אברהם הוס . ( עור דכר , כינס וערך אברהם שפירא , תל אביב , עם עובד ( הדפסה שלישית , ( 1997 עמ' 59 . 60
|
|