|
|
עמוד:12
התמזגות עם אחר , עם האל , עם הטבע ; משהו שיש כנראה לתינוק היונק משדי אמו , ואובד לנצח . ואולי גם התינוק איננו ברקיע השביעי הזה . כשתיארתי את "חוויית היסמין" לידיד קשיש , אמר בחיוך מבין : "זה החומר שממנו צומחים משוררים " . ואני אינני משוררת . זה היה רגש אמיץ של ידיעה . של אמת . לא אפרט , שמא אפריז . ואיזו הייתה בדידותה של לאה גולדברג , העולה משיריה ? על כך אני רוצה ללמוד . מה אני יודעת עליה ? אני קוראת בשיריה בכל רגע פנוי , וכמה מהם שוב ושוב . וגם את ההקדמות לכמה מספריה , שאת רובן כתב טוביה ריבנר , ויש שיר יפהפה שהוקדש לו . ברור כי הייתה ביניהם ידידות עמוקה . וגם : הוא הגן על דמותה מפני הרכילות . ואני ? היכן הגבול ? הנה מצאתי . בסוף המונוגרפיה שלו אומר ריבנר , "בפרקים הביוגראפיים ביקשתי לשמור על אותו גבול שהסגתו היא רכילות . ( ... ) כל אדם , גם יוצר , גם אחרי מותו , יש לו זכות לתחום שאיננו ברשות הרבים . השתדלתי איפוא להביא רק דברים שאין בהם כדי לפגוע בסודו של אדם" . ( 203 ) זוהי אם כן השאלה הגדולה שאני שואלת את עצמי : האם בכניסה לחיפוש החומר הביוגרפי אני פוגעת בכבודה של המשוררת , ובעצם עוסקת ברכילות ? האם כל ביוגרפיה הנה רכילות ? מדוע כותבים ביוגרפיות , ומדוע אנשים קוראים אותן ? העיון בשאלות אלה עוד יבוא . בינתיים אענה ברובד הרגשי : אם אני אוהבת את המשוררת ועוסקת בה מתוך כבוד ואהבה , הרי העיסוק הזה מחיה אותה ולא משפיל את דמותה . אני רוצה לתת לה יותר מקום בתרבותנו , כפרט ובאשה . אילו הייתי פמיניסטית פשטנית , יכולתי לטעון כי לא זכתה למקום הראוי לה . מי שיקרא לכך רכילות - יבושם התחלתי בבדידות והגעתי לרכילות .
|
|