|
|
עמוד:80
בפועל כל סוג תקשורת הוא שפה בעלת משמעות רציפה ; כפעולתם הרציפה של גנים ואללים כך גם התקשורת בין אנשים ובעלי חיים , בינם לבין עצמם ובינם ובין הטבע בכללותו ולפרטיו . כל שפת תקשורת מותאמת למציאותה , החברתית והסביבתית , תוך שיוכם של סמלים , סימנים ושאר מאפייני קידודי מידע חווייתי להקשרי משמעויות פועלות רציפות . דוגמה פשוטה לתהליך תקשורת-לימוד משמעות תנועה רציפה במרחב הינה תהליך הלמידה של אחיזת בקבוק יניקה בידי תינוק , המלווה בלמידה די מהירה , המתרחשת בתהליכי ניסוי ולמידת משמעות פועלת , בהפעלה לוגית רציפה והרמונית של כפות ידיים במרחב , עם עצם חיצוני ונפרד ממנו , שהוא בעל משמעות פועלת , עד להשלמת הלימוד , עד לתכליתיות הלמידה . יכולת זיהוי של אלמנט החיצוני ליחיד קיימת כבר עם ההטבעה הראשיתית של הפלטפורמה , הכוללת איכות ראשיתית גם למחולל "תקשורת , " כמבואר לעיל . באופן פשטני אנו מכירים אנשים בעלי איכויות תקשורת גבוהות ונמוכות בתנאי סביבה ומצבים מסוימים ( למשל , כיתת לימוד . ( האיש המופנם והלא-מתקשר בסביבה אחת , יימצא כשורד והמתקשר הטוב ביותר עם הסביבה האחרת ( טבע פראי , למשל . ( איכותה של התקשורת תלויה לא רק ביכולת קידוד של המידע ההקשרי , ביכולת קידוד של מחולל "זיכרון" ויעילות תפקודו באיחזור מידע , אלא גם ובעיקר בתפיסת המשמעות הסובייקטיבית של היחיד את התופעות והפעולות כמשמעות הקשרית רציפה . לכן אנו רואים מקרים רבים של יחידים אשר פיזיולוגית פועלים כשורה , אך יכולתם התקשורתית עם הסביבה מוגבלת ביותר עקב שיבושים במחולל עצמו או כמחוללים אחרים , כמו "יכולות , " "ניסיון , " "תכליתיות" ואחרים , על שילוביהם , המשבשים את יכולת תפיסת מציאות במשמעות רציפה של עצמם
|
|