|
|
עמוד:13
גם בשיר השלישי של אותו ספר 23 ) ואילך ) מטיח אובידיוס דברים כלפי מעלה : בשיר הראשץ של הספר השלישי מביע אובידיוס את השקפותיו על השירה הארוטית בכלל . בצורה פיוטית , כדרכו , מתאר הוא את אלת הטראגדיה ואת אלת האלגיה , הרבות על המשורר . אלת האלגיה , אף-על פי שהיא צולעת ( רמז לדיסטיכון האלגי , שהפנטאמטר בו 'צולע' לעומת ההכסאמטר , ( לוקחת את לב אובידיוס ועושה אותו לבעל בריתה . המשורר מלמד סניגוריה על שירת האהבה ומזכיר את שמות המשוררים גאלוס , טיבולוס , את האלכסנדרונים קאלימאכוס ומנאנדרוס . בכשרונו הפיוטי , בטביעת עינו החריפה , בלשונו השנונה ובנועם חרוזו רכש לו המשורר במהרה מקום נכבד בסאלון הרומי , ושמו יצא לתהילה ברחבי הבירה . והימים ימי שלום , ביטחון ויציבות בחיי האזרח הרומאי . אחרי המלחמות הרבות מבית ומחוץ היתה לארץ רווחה , רפתה המתיחות ונתרופפו גם גדרי המוסר . נתעוררו געגועים לתענוגי העולם הזה , לחיים עליזים , לעושר ומותרות . שחיתות המידות ופריקת עול מסורת אבות נתגלו כבר בתקופה הקודמת , עקב האנדרמולסיה שהשתלטה במדינה וחוסר היציבות בחיי האזרח , בבחינת אכול ושתה כי מחר נמות . עתה , כאשר שככה חמת הסערות , אחרי הניצחץ הסופי על יד אקטיום , לא הוטב המצב , אף הורע בהרבה . אוקטאביאנוס וידידיו הבינו זאת היטב וביקשו לחדש ולחזק מסורת אבות ומנהגיהם , ללמד את העם דעת צדק ומשפט ודרך ארץ , להחדיר אל לבו את רעיץ יעודה של האומה הרומית בקרב העמים , אותו יעוד המובע בחרתי 'איינאיס : ' אובידיוס לא היה איש פעלים ולא חונן בחוש פוליטי , והעסקנות הציבורית היתה זרה לו . לא היתה בו אפוא שום סכנה לשלטון , ועינו הצופיה של אב
|
|