מבוא

עמוד:9

מבוא גרסה מקובלת קובעת שצורת ההתיישבות הקיבוצית התפתחה מתוך המציאות . שורשיה של השקפה זו נעוצים בהערכה כי "הקבוצה" היתה ניסיון התיישבות ייחודי שלא התבסס על תיאוריות קיימות . כך קבע אבנר ( פסידונים ) בשנת , 1911 במאמרו על "שאלות ההתיישבות השיתופית : " בארץ ישראל ... דילגו על ההלכה ותפשו בצד המעשי שבמפעל ' . זו היתה תפישתם של מתיישבי דגניה בשנת 1912 כאשר הדגישו ש"הם 2 מקווים לגלות בתוך המעשה את השיטה הנכונה " . תפישה זו באה באותה שנה לידי ביטוי בהתנגדות של חברי דגניה להתאחד עם הקואופרציה שהוקמה במרחביה על פי שיטת אופנהיימר : כי את החופש הגמור בעבודתם ובהתפתחות האיניציאטיבה שלהם הם 3 חושבים לדבר הכרחי לקיומם בתור קבוצה . " הקבוצה" נתפשה על ידי חוגים אוהדים כניסיון של התיישבות קבע קואופרטיבית , השונה מצורת ההתיישבות הקואופרטיבית במרחביה , ואשר מהווה אלטרנטיבה לצורת ההתיישבות הקואופרטיבית במושב עובדים , שגובשה בעשור השני של המאה העשרים . נראה שתפישה זו משקפת את המציאות בכל הנוגע לאספקט החברתי . לעומת זה מתברר , שדרישות התכנון של היישוב הקיבוצי — שהתייחסו להקצאה שוויונית של הקרקע והגבלה של רמת הצפיפות , היו זהות לדרישות התכנון של המושב . אלה גם אלה גובשו עד אמצע שנות העשרים תוך התבססות על עיקרי התיישבות ציוניים הרצליינים זהים — שותפות , עבודה עצמית וקרקע לאומית — אומצו על ידי המוסדות המיישבים ועל ידי המתיישבים בקבוצה ובמושב . כמו כן מתברר שגם עקרונות התכנון המתייחסים לצורת הבינוי של היישוב הקיבוצי , וגם לזו של מושב העובדים , גובשו במקביל בעקבות תפישת ההתיישבות האחידה של המוסדות המיישבים , שאימצו שתי שיטות של התיישבות כפרית לאומית — את השיטה הגרמנית בשנת , 1908 ואת שיטת אופנהיימר בשנת . 1909 שתי השיטות התבססו על הקמה בשלבים של שתי צורות יישוב כפריות : חוות לימוד חקלאית , שהיתה אמורה לשמש מקום הכשרה להתיישבות קבע בכפר של איכרים זעירים , וחוות לימוד חקלאית שהיתה אמורה להתפתח 1 אבנר תשכ '' ב , עמ' 2 . 166 ביין , 1976 עמ' 3 . 69 חברי קבוצת דגניה , החלטה מיום 26 בדצמבר , 1911 ח' בטבת תרע"ב ; ביין עמ' ; 67 ראשית , ארכיון , דגניה א , 1981 , ' עמ' . 20

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא