|
|
עמוד:11
עולמם של סיפורי ברנר [ מבוא ] עכשיו , כשחיי הניסו היהודיים בכל הארצות נתפוררו , היינו עוד לא פסקו לגמרי , אלא טושטשו , איבדו צורתם , מהלכם הרגיל ואופיים מדור דור ; עכשיו , כשמעם קדמוני יוצר וראוי לחייו נשארו רק יהודים שונים ומשונים , חסרי צורה , והללו הבודדים , שנפש להם , אינם אלא כקיסמים קלים — מן המשבר — הצפים בין גלים , גלי הייאוש ; עכשיו יכולה הבלטריסטיקה הצעירה שלנו לקבל צורה של השתפכות נפש , רק של השתפכות נפש . ןבפעם המאה , ב [ 34 הרגשות מתחילים מתים , הסערות קמות לדממה , הכנפיים נקצצות , העיניים נפקחות , העצלות משתררת , רפיון בכול . מלאן הכתיבה יש , אמנם , שהוא מכה לכתוב ... וכותבים ... כותבים ויודעים שאין בזה ממש ... והנה תפיסה או קרסקטין , והנה אורגאניזאציה פוליטית , והנה פוגרומים , והנה גיטו זר שבלונדון ובניו יורק . סביבה זרה . בדידות מוחלטת . אילוזיות מחוורות , הושרה השירה . ןמכתבי סופר , ב [ 215 שני מרכיבים עיקריים בונים את כללות יצירתו הסיפורית של ברנר . מצד אחד ניצב אדם צעיר לימים , אך זקן בתחושתו , אשר לו ביוגראפיה אחידה לרוב . אלה הן תולדות חיים של בן הישיבה דאתמול , שהתפקר ומחפש עתה לעצמו דרך במבוך של המציאות החדשה , שלתוכה נקלע . דמות מרכז י זו של ברנר נידונה למצוקה סוציאלית כלכלית , למדוחי פרנסה וקיום , למחלה ולנדודים , בין שאלה נכפים עליה מכוח חיצוני ובין שהם ילידי דחפים פנימיים המכאיבים לא פחות . זהו אדם טרוף ניגודים , בלתי שלם עם עצמו , שמפאת חינוכו המסורתי ועצמיות אופיו , אינו נוח להסתגל לתביעותיה ונוהגיה של סביבתו , והריהו פגום בכושר הקיום ומוגבל ביחסי אנוש שלו . מתוך כך הוא מופנה אל פנימו המסוכסך , נכון לחישוף אכזרי של חולשת עצמו , ועם זה הוא רגיש רגישות יתר לעולם החיצון , שהוא שרוי בתוכו בעל כורחו . הקוטב השני , הניצב מול גיבור המרכז הברנדי , : ) הוא העולם החיצוני , האקטואלי . זהו עולם מכוער , זר , לעתים עוין , מקומם ומחייב תיקונים , שהגיבור הברנדי , כהאמלט זה , אינו מסוגל להטילם עליו . נושאה המשותף של היצירה הברנרית לכל צורותיה היא אפוא הפגישה שבין גיבור מרכז זה לבין עולם מכוער ואכזרי זה , שבו נדון הוא לחיות . הוא מתמודד עם העולם לרוב התמודדות פנימית שבחוויה ובבקשת פתרון אישי בלבד , בין שפתרון זה מנוסח בהשקפה מודעת ובין שאינו אלא חזות ריגושית עמומה יותר .
|
|