|
|
עמוד:12
. 1 המסורת האר'ךישראלית המסורת n ^ wpxn נשתמרה למקוטעין בכתב יד עתיק שנמצא בגניזת 2 קהיר ופורסם עם חילופי נוסח , פירושים והשלמות בידי רבינוביץ . המסורת מספרת על בר כמצורא שהתמן בטעות , במקום בר כמצא , לסעודה בביתו של אחד מעשירי ירושלים , וכשזה גילה אותו בין אורחיו הוא גירשו בבושת פנים , על אף תחנוני האורח והפיצויים הכספיים המפליגים שהציע . במעמד המביש נכח החכם ר' זכריה בר אבקליס " , שהיה ספיק בידו למחות ולא מיחה . '' בר כמצורא המבתה נקם את השפלתו בהלשנה לשלטון , כאילו היהודים נמנעים מלהקריב את הקורבנות שנשלחים מטעם הקיסר , ולבדיקת הטענה הציע לשלחו עם קורבנות ומלווה . בדרכם לירושלים הטיל בר כמצורא מום סמוי בכבשים המיועדות להקרבה על המזבח . כשהגיעו למקדש התחמק הכוהן מלהקריבן . השליח הרומי דיווח על כך לקיסר ואימת את טענת בר כמצורא , ובתגובה החריב הקיסר את ההיכל . הסיפור מסתיים בשתי אימרות הבאות לתמצת את לקחו : " בין כמצא ובין כמצורא חרב מקדשא . א' ר' [ יוסי ] בר ר' אבון : עינוונתנותיה של ר' זכריה בן 3 אבקילס ... שרפה ] את ההיכל . " האגדה משובצת במדרש בתוך שרשרת סיפורים על מנהגיהם האנינים של אנשי ירושלים בענייני סעודה , כמדרש על הפסוק : " בני ציון היקרים הממלאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר " ( איכה ד , ב . ( בכמה מקומות נוספים בספרות התלמודית ואף בברית החדשה מתוארים בפרוטרוט נימוסי השולחן של עשירי ירושלים בדור שקדם לחורבנה , ואלה פתן א / האגדה על קמצא ובר קמצא בשתי האסופות המפורטות והחשובות ביותר על החורבן , במדרש איכה רבה pKn rop ^ x ובמסכת גיטין שבתלמוד הבבלי , מופיעה האגדה על קמצא ובר קמצא , או בר כמצא ובר כמצורא בגרסה pKn \ n 'Vs 1 ur דיוננו נפתח באגדה על בר קמצא בעקבות התלמוד הבבלי , שם היא מוצבת בתחילת התיאור הארוך של המצור והחורבן . במסורת psn ישראלית שבמדרש איכה מובאת אגדה זו בהקשר אחר :
|
|