|
|
עמוד:13
פרק ראשון חופש בחירה , ידיעת עתיד והשגחה מיום שעמד האדם על דעתו הוא יודע , שאין הוא יודע מה יהיה בעתיד . האדם עומד מול העתיד בתקוה ובחרדה , ומימים קדמונים הוא מחפש דרכים לדעת את אשר יהיה . בימי המקרא ידעו חכמי האומות את אירועי העתיד ואת "גורל" האדם על פי האסטרולוגיה , כלומר על פי תנועת הכוכבים או מעמדם בשעת הלידה . הנביאים ראו ב"ידיעה" זאת עבודת אלילים ואמרו "אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו , כי יחתו הגויים מהמה , כי חקות העמים הבל הוא " ... ( ירמ' י : ב , ( "יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך" ( ישעי מז : יג . ( בימי התלמוד קראו לחכמת החוזים בכוכבים " איצטגנינות" וראו בה חכמה ומדע ו"האמינו" במדע זה , כדרך שאנו מאמינים היום ברפואה . כשם שאומר היום הרופא "בעוד שבוע תבריא ממחלתו '' או חס ושלום "בעוד כששה שבועות ימות חולה זה , " כן אמרו אז האיצטגנינים על פי הכוכבים "ביום פלוני ימות איש פלוני , כך ראינו בכוכבים . " בני כל האומות - ובתוכם גם חז"ל - האמינו שמדע זה אומר אמת והיה זה חלק מתפיסת המציאות של אותם דורות . נקל להבין , שידיעה כזאת על עתיד האדם , שמקורה בחישובים טכניים של אסטרולוגיה , מעוררת שאלות דתיות מוסריות גדולות : מה משמעותם של קיום מצוות ומעשים טובים כשעתיד האדם קבוע ואף ידוע מראש . נעיין בסיפור הבא מתוך התלמוד הבבלי ( שבת קנו ע"ב : ( לר' עקיבא היתה בת , אמרו לו הכלדיים אותו היום שנכנסת לבית החופה מכיש אותה נחש והיא מתה היה דואג על הדבר הרבה
|
|