|
|
עמוד:13
פניו , היהדות תישאר בלתי נגישה . אך חשכה ואפר יהיו מנת חלקו של הפילוסוף . דרידה אינו מוותר . מה הם ספריו אם לא ניסיונות חוזרים ונשנים להתדפק על כותל הכלליות הפילוסופית ( ולמעשה , לנפצו במהלך התנפצותו הוא עצמו לשברים . ( המוני ספריו כריבוי של אפר . ראו את דפי ספרו של ג'פרי בנינגטון , , Derrida מ : 1991 בקטע העליון , עיקרון התבונה הכללית , האובייקטיבית , המוחלטת , הכללית , האחרות בדמותו של בנינגטון המנתח את כתבי דרידה . מלמטה , בקטע התחתון של כל דף n ) idabase" , "Den בלשונו של בנינגטון ) - עיקרון המקרה הפרטי , הווידויים האוטוביוגרפיים של דרידה . בל נמהר לטעות : שום דיאלקטיקה הגליאנית בין למעלה ולמטה , בין גיניאלוגיה ותבונה , ביולוגיה ולוגיקה וכר , ובהתאם , שום הגבהה הגליאנית ( ונוצרית ) אל עבר אבסולוטיות טרנסצנדנטלית כזאת או אחרת . לא , כי לוידוי הפרטי אין כל סובסטנץ מחוץ להווייתו הסיפורית , ואילו הסיפור נידון לקרעים 2 ולמוות . הרוחני המוחלט , בבחינת מקור ותכלית , נידון להתמוטטות דה קונסטרוקטיביסטית , למקריות ולריבוי מהרגע שנוסח כסיפור . " האוטוביוגרפיה של 'ז'אק דרידה / " כותב סמית , "מתרחשת בתוך מוסד או פולחן זה . ניתן לתארו כמוסד המוות המתמשך של המקריות השומרת בחיים את האוטוביוגרפיה במאמץ להרפתקה נוספת" ( שם , עמ' . ( 43 ואכן , מרגע לידתו באוטוביוגרפיה , נידון סיפור עברו של דרידה , קרי : זהותו , לפיצולים ולאנטגוניזמים פנימיים . לא לחינם הוא נאחז בטקסטים של "אחרים" ( דרידה אינו מסוגל לספר את סיפורו מבלי שיידרש לקריאה ולפרשנות של טקסטים פילוסופיים וספרותיים , שנאמר : יציאה מעצמך אל אחרותך היא תנאי לידיעת עצמך . ( לפיתתו את הטקסט של האחר מותירה אותו במצב מפולג ובלתי פתיר שבין האישי ייחודי לבין סגנון שאינו שלו עד תום . טכניקת הוידוי בספריו האוטוביוגרפיים , ווידויי מילה בראשם , עניינה הדגשת והחרפת החד פעמי והאישי על מנת לבטלו . אולם , כאמור , נסיכת הוידוי בליטרליות - בשפת הסימנים , בכתיבה , לא תניח למוחלט לגלות פניו . כך מופרד המתוודה מעצמו לעד . מכאן הוא מתקיים בביתורו העצמי , מכונן את עצמו מתוך הפרדתו האלימה מעצמו . הסופר המתוודה כמוהו כאלוהים ! מפריד עצמו מעצמו , מוגלה מעצמו ( כתיבה Robert Smith , Derrida and autobiography , Cambridge 1995 , p . 42 . . 2
|
|