|
|
עמוד:12
חייה ותרומתה של אמה גולדמן היו ונשארו במידה רבה שנויים במחלוקת . אך אין ספק שבכמה נושאים התרומה שלה היתה ייחודית וללא עוררין . ההתנגדות שלה לגיוס לצבא בתקופת מלחמת העולם הראשונה הביא לבסוף למאסר של שנתיים ימים ולאחריו גורשה גולדמן מארצות הברית ולא הורשתה לחזור . תמיכתה באותם ימים במהפכה הסובייטית של 1917 הביאה אותה לחזור לברית המועצות ולתמוך במהפכה אבל בעקבות ביקור שם בשנים 1921-1920 שינתה את דעתה וביקרה את הנעשה בברית המועצות בכל הזדמנות . ביקורת זו , כמו גם דעותיה המקוריות בכל נושא שעמד על סדר היום של המאבק הרדיקלי באירופה בין שתי מלחמות עולם הביא אותה , לא אחת , לידי מחלוקת עם מנהיגי פועלים ומפלגות קומוניסטיות וסוציאליסטיות . היא נשארה בגלות , כתבה והרצתה במיוחד בצרפת אנגליה וקנדה . בשנות ה 60 לחייה ביקרה בספרד וסייעה לאנרכיסטים בזמן מלחמת האזרחים . בתקופת הגלות שלה באירופה כתבה את ספרה , Living my life אוטוביוגרפיה בשני כרכים . ההתכתבות רבת השנים שלה עם אלכסנדר ברקמן זכתה גם היא לצאת לאור . בשנת 1940 מתה בקנדה והיא בת . 69 לאחר שנים רבות שבהם הפכה להיות דמות נשכחת וספריה כולם אזלו לחלוטין , חזרה אמה גולדמן להיות דמות מוכרת ונערצת בזכות המהפכה הפמיניסטית של שנות ה 60 בארצות הברית . רעיונות אנרכיסטיים חזרו ושבו להיות מושכים לציבור של נוער ופעילים חברתיים למיניהם . דעותיה בנושאים של זנות , סחר בנשים , חופש מיני והתנגדות להטרוסקסואליות היו ונשארו אקטואליים . הקריאה שלה לפעולה ישירה נשמעת כאילו יצאה מחוגי המפגינים נגד הגלובליזם של המאה ה . 21
|
|