מבוא: על מסורת ותמורה בהלכה

עמוד:13

ביתר שאת בערים הגדולות . עוד לפני מלחמת העולם הראשונה מוצאים אנו שיהודי ארצות המזרח התיכון הושפעו באופן משמעותי על ידי המודרנה , ביחס ישר למעמדם הכלכלי , להשכלתם , ולהיותם תושבי ערים גדולות . כלומר : יהודי אמיד בעל השכלה אירופאית , שחי ברובע מודרני של קהיר - כגון הליופוליס - היה מעורה במידה רבה בעולם תרבותי חברתי מעין אירופאי , בעוד שיהודי עני בוגר "כתאב , " שחי באחת מעיירות כורדיסתאן , הושפע מעולם זה אך במעט , אם בכלל . בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה , ועד לעליות הגדולות לישראל , התעמקה והתרחבה המודרניזציה אירופאיזציה בקרב יהודי המזרח התיכון , לא רק בקרב האליטה הכלכלית והאינטלקטואלים , אלא גם כקרב רכים מאוד מכני מעמד הביניים ופשוטי העם " . חכמי ישראל במזרח התיכון במאה וחמישים השנים האחרונות " תלמוד תורה '' הנו אמנם אידיאל תרבותי דתי מרכזי במסורת היהודית , אולם מסורת זאת התייחסה באמביוולנטיות רבה למי שביקש להשיג מעמד חברתי והצלחה כלכלית באמצעות ידע תורני . לפיכך היו במשך תולדות ישראל רבים אשר הוכרו על ידי בני זמנם ומקומם כתלמידי חכמים מובהקים ( בלשון קהילות המזרח התיכון : "חכם רשום ( " אך הפיקו את מחייתם מעיסוקים לא תורניים , כגון מסחר וכדומה . התעסוקות שהתבססו על למדנות תורנית כללו בעלי סטאטוסים שונים עד למאוד ; בערים הגדולות יכול היה תלמיד חכם מצטיין לשאוף להתמנות כ"רב הכולל" ( הרב הראשי של הקהילה כולה , ( כדיין בבית הדין הרבני או כראש " ישיבה" או "מדרש . " המועמדות לתפקידים בכירים מעין אלו הייתה לעתים קרובות "בינלאומית ; " כך , הקהילה היהודית בבגדאד או בקהיר עשויה הייתה למנות חכם ידוע מירושלים או מחלב לתפקיד "רב הכולל , " הגם שחכם מקומי מצטיין ( אשר היה , אולי , נשוי לבתו של אחד מנכבדי הקהילה ) זכה לעתים להתמנות לתפקיד מעין זה . תפקידים בעלי סטאטוס נמוך יותר , כגון סופר סת"ם , שוחט , או מלמד , מילאו בדרך כלל מועמדים מקומיים . בשנת 1835 מינתה האימפריה העת'מאנית לראשונה רב ראשי בקושטא , שכונה "חכם באשי ; " בהמשך מונו רבנים ראשיים גם בערים הגדולות האחרות שבמזרח התיכון . מינויים ממשלתיים מעין אלו העניקו לבעלי המישרה מקור תוקף נוסף ; עם זאת , נוצרו עקב כך אפשרויות למתחים בין

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר