|
|
עמוד:13
בספר מתנת הומבולט , הגיבור צ'רלי סיטרין , בדומה לדמויות אחרות בספריו של בלו , מתבסס על אנשים מהמציאות . הניר יורק טיימס מונה את הומבולט בגלגולו הספרותי של המשורר דלמור שוורץ , ואת הנדרסון כצ'נדלר צ'פמן . בהומבולט כמו גם בהנדרסון — הספר והדמויות — יש מרכיב קומי חזק . ההסתתרות מאחורי הקומי , מתוודה בלו , היא בבחינת "משהו שתמיד נסך בי ביטחון . " בלו חש שכזוכה בפרס נובל מצפים ממנו להיות דמות ייצוגית , דובר של עמו או של משהו יקר לו . הוא התכחש לתפקיד הזה , אך ראה זה פלא , ספרו הבא הוא לירושלים ובחזרה , להפתעת העולם הספרותי . זהו ספר תיעודי הכתוב בסגנון עיתונאי , והוא קורא לו "דיווח אישי . " ב 1967 היה בלו בירושלים , שם עבד ככתב של בירוריי כשבא לישראל לסקר את מלחמת ששת הימים . הספר לירושלים ובחזרה הוא פרי שהותו של סול בלו בישראל במשך חודשים אחדים , בשלהי . 1975 בספר הוא מדווח על פגישותיו עם אישי ציבור , סופרים ופוליטיקאים , וביניהם יצחק רבין , ומציג בפניהם ובפנינו סקירה מושלמת וניתוח מעמיק על הצורך הדחוף בשלום בין יהודים לערבים . התבוננותו של בלו בארצנו שופעת שנינות ודברי פולמוס , על מרב האספקטים של הקונפליקט הערבי ישראלי ועל מערכת היחסים של אמריקה וישראל . הדברים נשמעים כאילו נכתבו היום , ואנו משתוממים על עומק ראייתו ובקיאותו בכל סבך מצבנו במזרח התיכון ובעולם . הקשר של בלרווה ( 1989 ) מבוסס על ה"מארגן" מברודווי , בילי רוז . בלו היה בלובי של מלון המלך דוד בירושלים , כאשר ראה את בילי רוז נכנס . הוא נזכר שפעם חבר סיפר לו על אדם שניצל ממוות בשואה בזכות ארגון מחתרתי של בילי רוז , והחליט לכתוב עליו ספר . כאשר המספר בסיפור של רוז אומר : " הזיכרון הוא החיים , " הוא מדבר בשם בלו , אשר מדגיש : "אבדן זיכרון הוא כמו מוות . " הספר הבא שלו הוא : דצמבר של הריקאן , ובו כתב על התפוררות העיר הגדולה באמריקה ועל הפשיעה האיומה בשיקגו . לאחר מכן הוא פרסם קובץ סיפורים שנקרא : הפה הגדול ( 1984 ) וגם את רבים יותר מתים מלב שבור , ( 1987 ) וכן ספר קצרצר ששמו ממשות , ( The Actual ) אשר בו 104 עמודים בלבד . המסר של ספר זה קצר וחד , וכמו סאמלר , גיבור כוכב הלכת של מר סאמלר — ( 1969 ) וכמו בלו עצמו — הארי טרלמן , הגיבור ה"ממשי" של הספר החדש , הוא תצפיתן ואספן , הבוחן את סביבתו ואת החברה בעין חדה וביקורתית . זהו ספרו העשירי של בלו , והוא כתב אותו בגיל . 81 הספר מספר על התחדשותה של אהבה ישנה , מימי בית הספר . לדברי בלו , הסיבה לכתיבת הסיפור הייתה תדהמתו "מעצמת הרגשות המוקדמים האלה . " כמו גיבורו הארי , בלו הוא בעל כושר הבחנה ללא דופי . הוא מצטט בספרו מדברי סוקרטס , ומזכיר שסוקרטס אמר : "חיים שלא נבחנו אינם ראויים שיחיו אותם . " כמו בספריו הקודמים , הגיבור בספר זה עוסק בנושאים ובתשוקות
|
|