|
|
עמוד:9
מבוא הגדרתה של "חרדיות" בהגות היהודית הדתית של המאה העשרים היא לכתחילה מוסדית תנועתית . מדובר בהגות שנוצרה על ידי הוגים שהיו מנהיגים ומורים מזוהים ומוכרים במגוון התנועות שהתארגנו על בסיס הזדהותן העצמית כתנועות חרדיות . מבחינה זו אין שום קושי להצביע על המאפיינים המרכיבים את המכנה המשותף האידיאולוגי של ההוגים הללו : התנגדות רדיקלית לכל צורה של השתתפות שמתוך מעורבות חיובית גלויה וישירה בתרבות המערבית המודרנית הסובבת ; דחייה רדיקלית של רעיון האמנסיפציה של היהודים , דרך כניסה מלאה או חלקית לחיים החברתיים , התרבותיים והפוליטיים של סביבתם ; שאיפה להיבדלות רדיקלית מן הסביבה מכל הבחינות הללו ; דחייה עקבית רדיקלית של כל תופעה השכלתית , הגותית והתנהגותית , שעלולה להסגיר בגלוי ומתוך חיוב מאפיינים של המודרניות ; היאחזות עיקשת וקנאית במאפיינים המסורתיים הבולטים שגיבשו את הזהות היהודית הדתית והחברתית תרבותית במערב ובמזרח אירופה לפני הופעת התנועות המודרניות שנענו בחיוב לאמנםיפציה . משום כך הודגשו במיוחד הבחינות הבאות : הנאמנות לנורמות של ההלכה , בייחוד בכל מה שנוגע לאורח החיים הניכר כלפי חוץ - ההופעה החיצונית והמנהג ; צורת ההתארגנות הקהילתית דתית והתנועתית ; מוסדות החינוך , תכניהם ושיטותיהם - התכנים והצורות של הלימוד והיצירה הרוחנית דתית . מכל הבחינות הללו החרדיות היא הפגנה נחרצת ובוטה של העדפת העבר המסורתי על פני ההווה המפגין את המודרניות שלו , בכל המובנים , לרבות החזון של העתיד המשיחי ' . אולם לצורך הדיון שלהלן ראוי להבליט , על פני כל המאפיינים הללו , את המאפיין המחשבתי האמונתי הבולט , המתחייב מהעדפה רדיקלית של עבר מסורתי על פני הווה המתקומם נגד המסורת ומאיים עליה - דהיינו , ה 2 תדמנטלי 1 ת . ניתן לומר , כי במונח הזה באה לידי ביטוי הפרדוקםליות הגלומה בתנועות חרדיות ובחשיבה חרדית , מבחינת יחסן לישן הסמכותי - שהן מקבלות - ולחןש , שאותו הן דוחות . דייק בדבר : תנועות כאלה , וההגות המזהה אותן , משתייכות על פי דרכן לאותה ההוויה המודרנית שהן דוחות . ראשית , דרך כמה מאפיינים שהן קלטו מן הסביבה המתנגדת בדיעבד , מבלי להכיר או להודות בהיותן השפעות חיצוניות ומודרניות . שנית , דרך ההתנגדות לחדש , ההופכת בעצמה למגמה רוחנית ולחוויה רגשית ואינטלקטואלית מרכזית . בדיעבד יש בחוויה זו מן החידוש המשקף
|
|