|
|
עמוד:11
מבוא בעשור השנים שבין תום מלחמת העולם השנייה ועד ערב מבצע סיני ניתן להבחין בשלוש תקופות משנה שונות זו מזו מבחינה כלכלית , חברתית ופוליטית : תקופה של 'משק במעבר , ' תקופה של 'משק במלחמה' ותקופה של 'משק בצמיחה . ' הראשונה היא התקופה של קצת למעלה משנתיים , בין תום מלחמת העולם השנייה וראשיתה של מלחמת העצמאות , שאופיינה בגיאות : רמת פעילות גבוהה , תעסוקה מלאה , עליות מחירים וגידול ניכר בייבוא . תקופת המשנה השנייה , שניתן לזהותה בנקל מעיון ברוב הסדרות הסטטיסטיות הרלבנטיות , נמשכת עד . 1951 ראשיתה בניתוק המשק הערבי בארץ ישראל מהמערך המשקי של היישוב היהודי , כתוצאה מהמאבק הצבאי שפרץ כבר ב 30 בנובמבר , 1947 והמשכה במשק המלחמה המובהק של שנת תש"דו . אבל סיומה של הלחימה והקמת משטר הסכמי שביתת הנשק בראשית 1949 לא שינו את המגבלות והמטלות שהמשק והחברה היו חייבים לעמוד בהן באותן שנים . אדרבה ; העלייה ההמונית , שבשנת השיא ( 1949 ) הגיעה לכרבע מיליון עולים , הטילה מעמסה אדירה על המערכת הכלכלית , שניתן להשוותה לנטל הנובע ממצב מלחמה . לאחר שוך גלי העלייה ועם גבויר זרם המשאבים הריאליים מהמגבית היהודית המאוחדת , ממפעל מלווה העצמאות , מסיוע ממשלת ארצות הברית ( ומאוחר יותר גם משילומים ומפיצויים אישיים מגרמניה ) עלה המשק על נתיב של צמיחה בתקופת המשנה השלישית . ראשיתה של תקופה זו מזוהה עם 'המדיניות הכלכלית החדשה' . ( 1952 ) את סופה , מנקודת ראות כלכלית , ניתן לראות כשנה לאחר מבצע סיני . בשנים אלה עוצבו המבנה הענפי , ולא פחות מזה המבנה החברתי המדיני , של המשק הישראלי למשך שנות דור . עיקרה של מדיניות זו מתבטא בצמצום ניכר במעורבות המנגנון הממשלתי בפעילות הכלכלית ובהסתמכות גדלה והולכת על השוק ועל מנגנון המחירים . הגידול המואץ בייצור וברמת החיים , שהיה המאפיין החשוב ביותר של המשק הישראלי במשך 15 השנים הבאות , בא לידי ביטוי מידי כבר בימיה הראשונים של התקופה . לזאת נלווה גם השינוי בדגש בתחום המבנה הענפי . התעשייה , שמעמדה במערכת הערכית של החברה ובקדימויות של המדיניות הכלכלית היה עד אז משני לזה של החקלאות , מקבלת עדיפות למעשה , ולבסוף גם להלכה , ומתחילה לפרוץ את דרכה למעמד של ראש וראשון בין הענפים .
|
|