|
|
עמוד:2
( ד ) תקופת 'מן האונייה אל הכפר' — מאוגוסט 1954 עד אמצע שנת . ' 1956 בחיבור הזה נעסוק בעיקר בשלוש התקופות הראשונות . התקופה הראשונה , ובייחוד השנייה , היו תקופות של גאות , שבהן הגיעה העלייה לממדי 'שבר ענן , ' והמדינה התקשתה להתגבר על נחשוליה . התקופה השלישית , לעומת זה , היתה תקופת שפל . למוסדות הקולטים ניתנה אז שהות להתאושש במידת מה מהנטל הארגוני והחברתי הכבד ולתכנן את פעולתם לקראת חידוש העלייה הצפוי , שאכן החל באמצע . 1954 'שבר הענן' של 1952-1950 לא נשנה בתקופה הרביעית , הן בגלל הנסיבות האובייקטיביות , שהיו שונות שוני מהותי מנסיבות העלייה שנתיים קודם לכן , והן בשל מדיניות העלייה של הממשלה , שעיקרה בקרה על זרם העולים לארץ וויסותו . עכשיו שהצטמצמה העלייה והתנהלה בקצב מתון יותר , הוסר מלב העוסקים במלאכה החשש שמא תתמוטט מערכת הקליטה , והכל קיוו שמכאן ואילך תיהפך העלייה , ולו באופן הדרגתי , ל'מטר ברכה , ' שאפשר לווסתו ולנקזו על פי צורכי הארץ והחברה . היישוב היהודי בארץ כבר התמודד לא פעם ולא פעמיים עם 'עליות קטסטרופליות , ' או 'עליות הצלה . ' עלייה שכזאת היתה , במידה מסוימת , 'העלייה הרביעית , ' ובוודאי ' העלייה החמישית . ' הניסיון שקנה היישוב בקליטת העליות האלה סייע לו בוודאי לקלוט את 'עליות ההצלה' של שנות החמישים . ואולם אין להתעלם מן ההבדל הגדול בין תנאי הקליטה בתקופת היישוב ובין תנאיה בשנות החמישים . הבדל זה הצריך שינוי חריף של אסטרטגיית העלייה והקליטה . שתי בעיות עמדו לפני הממונים על ארגון העלייה והקליטה ; בקרה על היקף אוכלוסיית העולים ועל טיבה בחוץ לארץ , ושליטה על תהליכי הקליטה בארץ . מדיניות הבקרה על המועמדים לעלייה והשליטה על היקלטותם התגבשה בהדרגה בשנות העשרים , ובשנות השלושים כבר היתה לא רק לחלק בלתי נפרד מן התכנון הכלכלי של המשק היהודי ומן המדיניות החברתית של הנהגת היישוב , אלא גם לחלק מתורת הביטחון הכוללת של היישוב היהודי . הבקרה נעשתה על ידי מיון העולים וסינונם על פי אמות מידה שונות , כגון , גיל , מצב בריאות , סטטוס משפחתי וזיקה ארגונית ואידאולוגית למפלגות ולתנועות אידאולוגיות , מתוך העדפה של עולים צעירים , בריאים ורווקים . הבקרה על איכות העולים עמדה במרכזה של מדיניות ההנהגה הציונית כל תקופת המנדט . השליטה על תהליכי הקליטה של העולים , לעומת זאת , לא היתה נתונה בידי הנהגת היישוב , מפני שהיישוב לא היה חברה ריבונית . הנהגת היישוב עסקה בקליטה בעקיפין בלבד , והמעמסה העיקרית שלה הוטלה במקצת המקרים על כתפי העולים עצמם , ולרוב — על כתפי ארגונים וולונטריים למיניהם , כגון 'ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל , ' תנועות אידאולוגיות , ארגונים כלכליים והתאחדויות עולים . ו לחלוקה דומה , ראה : עם בונה ביתו , תשכ"ה , עמ' . 40 9
|
|