|
|
עמוד:12
חומר עצמאי , מולדת חוץ . לפיכך , כיוון רק חלקו הקטן של הביאור הזה למשמעם הראשון של המועדים , ומרביתו נסמכה להם דרך אסוציאציה בלבד . פירוש זה , שנתכנה במחקר ' סכוליוך , מקבץ , בקישורים רופפים , מדרשי הלכה ומדרשי אגדה , משניות וברייתות וסיפורי מעשים ממינים שונים : חתך של ספרות חז"ל לטיפוסיה , וכמדומה אף דוגמה מאלפת לדרכי אריגתה וקישורה . גלגוליה הבאים של המגילה מיטיבים אף הם לייצג את אופי צמיחתה של תורה שבעל פה לסוגיה ולשכבותיה , על הזרימה החיה והמתמדת המייחדת אותה , על האניגמטיות המביכה שלה , המביסה שוב ושוב את יומרתם של בעלי המחקר . כדרכן של עטיפות פרשניות בתרבות הנמסרת על פה , בכלל , ובספרות חז"ל , בפרט , נכרכו אף ביאוריה של המגילה בפסקותיה כמעט לבלי הפרד . כבר בתלמוד הבבלי מובאות אגדות מתוך יחידות הביאור דווקא בהקשר הספרותי של מגילת תענית גופה גם במקום שזו איננה נצרכת לעצמה , ופסקותיו של הביאור מובאות דרך אשגרה אגב כותרתן הארמית במגילה . לשון המגילה עם פירושה נתלים בלשון הצעה אחת . בדורות מאוחרים יותר , ואפילו עד ראשית ימיה של חכמת ישראל , כבר נתמזגו המגילה וה'סכוליוך בתודעת המצטטים לכלל חיבור אחד , ולא מצאנו ולו מובאה אחת , או כתב יד בודד , המביאים את זו לעצמה או את זה לעצמו . ריבוי הווריאציות וגיוונם של ענפי המסירה , הניכרים בכל פינותיה של ספרות ההלכה והאגדה , נתנו אותותיהם גם כפירושיה של מגילת תענית . מן החיבור המפרש את המגילה — ה'סכוליוך — נשתיירו בידנו שלוש מהדורות שונות . האחת שרדה בחלקה בתוך התלמוד הבבלי . שתי האחרות — מחוצה לו . קשה להגדיר את יחסם המדויק של שני החיבורים החיצוניים אל החיבור אשר עמד לפני האמוראים ושוקע בתלמוד . גם בעניין זה יצא חיבורנו ללמד על הכלל : הלבטים המעסיקים אותנו כאן דומים לאלה העומדים לפנינו כשהדברים אמורים בברייתות שבתלמודים מול מקבילותיהן בתוספתא ובמדרשי ההלכה , או באגדות שבתלמודים , מזה , ובמדרשי האגדה , מזה . הנתיבים המוליכים מקו החיתום המשוער של מהדורות הסכוליון ועד הדפוסים הראשונים סבוכים ונפתלים הם , כדרכי מסירתה של ספרותנו בכלל . גם בתולדותיה של 'מגילת תענית' נפערת תהום בת מאות שנים בין תקופת ההתהוות לבין עדיה הראשונים של המסירה הכתובה . אף כאן נחבאות ההתרחשויות המרכזיות בתולדות הנוסח מעבר לאופק המסירה הגלויה לעין . אף כאן מטושטש ועמום הגבול בין יוצרים ומוסרים . אף כאן נשאלות השאלות הגדולות : עד כמה מוגדר הוא גבול העריכה בחיבורים נזילים , שהתהוותם הדרגתית ומתמשכת ? איזה מן היסודות הנחותים והמפוקפקים בשתי המהדורות קדמו לעריכה הזאת , ואילו שיבושים והשמטות יש לזקוף לחובתם של סופרים אשר פעלו לאחריה ? באיזו מידה רשאים אנו למתוח קו חיתום במקום שבו עיצבו מוסרים מאוחרים את פניו של הספר ושיוו לו , במודע , פנים חדשות ? דוגמה מאלפת לטשטוש התחומים שבין ביקורת גבוהה לנמוכה מספקת לנו התופעה שנתכנתה כאן 'נוסח הכלאיים . ' נוסח זה הוא קומפילאציה מן המאה הי , ' בקירוב , אשר ארגה זו בזו במתכוון את שתי מהדורות המקור הנבדלות של הסכוליון , ועל גביהן הרכיבה נוסחים ומסורות מתוך התלמוד הבבלי . נוסח משנה זה הוא שנפוץ במרביתם של כתבי היד , והוא שנקבע בדפוסים . מהדורת כלאיים זו סיבכה זה בזה את חוטיהם של אירועים היסטוריים נבדלים , כרכה יחד ענפי נוסח שונים והכליאה יחידות אותנטיות עם ניסוחי סרק . ידו הארוכה של המעבד בן המאה הי' ערבבה את מסקנותיהם של היסטוריונים ופילולוגים במרחק אלף שנים אחריו . תופעות מסוג זה , אם גם בהיקפים מוגבלים ובהשלכות מצומצמות יותר , נקרות על דרכנו גם בתולדות הנוסח של חיבורים אחרים .
|
|