|
|
עמוד:יב
למעט נשיאותה של הפדרציה הציונית באנגליה : ואף על פי כן כבר היה אז אחד היהודים המפורסמים ביותר של זמנו . מלכה של בריטניה נועד עמו , ראש הממשלה ושר החוץ של ארץ זו נתנו לו את ברכתם , והוא נערץ בכל קהילות ישראל בזכות חלקו בהצהרת בלפור . אם מנהיג ציוני מן הפרובינציה , מרצה - אפילו לא פרופסור — באוניברסיטת מנצ'סטר , שבעת ההיא איש לא ראה בו יורש של הרצל , היה יכול לשים עצמו לדובר הציונות ולנחול הצלחה כה מזהירה בתפקידו זה , הרי שהדבר מחייב הסבר . סגולותיו האישיות של וייצמן שהקנו לו את היכולת לפעול בדיפלומט וכמדינאי מיומן , אם לנקוב בחלק מהן , כללו התמדה ועקשנות , יכולת לדבוק ברעיונות מקוריים , מחשבה בהירה , כושר הסתגלות למצבים פוליטיים חדשים , יכולת להתמודד עם מושגים קשים ולגשר על הפערים ביניהם , שנינות וקסם אישי . הוא נתפש כיהודי המייצג באישיותו מזיגה בין מזרח ומערב . בתקופה שראשיתה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה , נודעה חשיבות רבה ליכולתו ליצור ולקיים קשרים עם לא יהודים מכל שדרות החברה . כל התכונות הללו התגלו בעליל כבר בעשור הראשון לשבתו כמנצ'סטר , בשנים ' , 1914-1904 אבל הן לוטשו ונצרפו בשמונה השנים הבאות , בפעילותו הדיפלומטית . אין פירושו של דבר שתכונותיו הפחות קוסמות - קנאה עזה , אי יכולת לחלוק בתהילה ובכבוד , התנהגות אוטוקרטית , נטייה לייחס מניעים פסולים ליריבים ולידידים כאחד , נוחות להיעלב , חוסר סבלנות — תכונות שניכרו בו לפני , 1914 עברו מן העולם . נהפוך הוא , גם בשנים הבאות גרמו תכונותיו אלה רוגז רב , במיוחד לאנשים שפעלו במחיצתו . ואולם בעיקרו של דבר הדמות הציבורית של וייצמן המנהיג הציוני האפילה על המומים ועל הנגעים של וייצמן האדם הפרטי . בדומה להרצל , שאותו חיקה אפילו בשעה שנאבק נגד חלק מרעיונותיו ומשיטותיו , היטיב וייצמן לבחור את טיעוניו בעת שנשא ונתן עם בני שיחו הבריטים . הוא השכיל לרתום לצרכיו את הרקע , המעמד , המניעים וההשקפות הפוליטיות של הגברים והנשים שאתם דן בענייני הציונות . העובדה שאישים מכל קצות הקשת הפוליטית והחברתית העניקו לו את תמיכתם וחסותם מלמדת הן על גמישותו והן על יכולתו לשלב יחדיו אינטרסים בריטיים וציוניים . הבריטים העריכו את וייצמן כמדינאי חריף וממולח שהכיר היטב את דרכיהם , אף בטרם הוקירו אותו כבעל ברית ראוי לאמון וכמי שהעלה תרומה מדעית נכבדה למאמץ המלחמתי שלהם . מדרך הטבע , הצלחותיו המדעיות בשירות הוד מלכותו הוסיפו להילה שלו כאיש כבוד . לא קשה היה לשכנע את יושבי הלשכות בווייטהול ובדאונינג סטריט , שבטחו ביכולתו של וייצמן המדען לפתור בעיה לאומית הרת גורל , להטות אוזן קשבת לווייצמן המדינאי . וייצמן ידע מתי גם לקדם את עניינו בחדרי חדרים ומתי לגייס תמיכה המונית . הוא הפעיל ביעילות גדולה ביותר את שיטת השתדלנות המדינית שליטש ושכלל במרוצת המלחמה , ואשר היטיבה כל כך לשרתו לאחר מכן — השיחה האינטימית הנינוחה והחופשית , עם קבוצה קטנה , או טוב מזה עם אדם אחד קובע . השיחות הללו התנהלו במעונות רשמיים , בלשכות ממשלתיות , במסעדות ובמועדונים של העילית השלטת באנגליה . בעיצומן של שיחות קלילות וחילופי רכילות נזדמן לו תכופות להסביר או להצדיק את תמיכתה של בריטניה בציונות . הוא לא נזקק לשום הכנה כדי להציג , בהזמנה מפורשת או בלעדיה , ביאור מגובש ומלא של "המצב" היהודי הנוכחי ושל חזות העתיד . גישתו של וייצמן כלפי הבריטים שונה היתה שוני מהותי מזו של עמיתיו כפדרציה הציונית באנגליה . בדומה להרצל בדרכו הוא , גם וייצמן היה משוכנע כי אם לא יתיימר להיות עצמם ובשרם של הגויים שאתם היה לו שיג ושיח , ייקל עליהם לקבלו כשותף למשא ומתן שאפשר לדון אתו בגילוי לב וביושר . הוא הופיע כדוברה של יהדות העולם כולו , לא של יהדות אנגליה - ואפילו ביתר הבלטה , כמהגר יהודי מרוסיה , על פי מוצאו , וכפטריוט יהודי ארצישראלי , על פי נטיית לבו .
|
|