|
|
עמוד:12
היינו כולנו חברי "הקונגרס הלאומי האפריקני" ועמדה מאחורינו מסורת של אי אלימות ושל פתרון מחלוקות פוליטיות בדרך של ניהול משא ומתן , אנו מאמינים שדרום אפריקה שייכת לכל העמים החיים בה , ולא לקבוצה אחת - תהא שחורה או לבנה . לא חפצנו במלחמה בין גזעים וע י היגע l nnKn ניסיבו למנוע אותה ואם לבית המשפט יש ספק בעניין זה _ הףי ההיסטוריה של ארגוננו לכל אורכה , מעידה על נבונות דברי , ובן על כל מה שאומר בהמשך בעניין שיטות הפעולה שארגוננו אימץ לעצמו . ברצוני לומר עתה משהו בנוגע ל"קונגרס הלאומי האפריקני . " " הקונגרס הלאומי האפריקני" נוסד ב912- ו כדי להגן על זכויות העם האפריקני . זכויות אלה צומצמו מאוד בעקבות חקיקת "חוק דרום אפריקה" ו"חוק קרקעות הילידים" - חוק אחר שפגע בזכויות העם האפריקני . במשך שלושים ושבע שנים , כלומר עד , 1949 נאבק הארגון נגד חקיקת חוקים ושמר בקפדנות לא לחרוג מיעד זה . הארגון דרש דרישות והחליט החלטות , שלח משלחות לממשלה מתוך אמונה שאפשר ליישב את אי הצדק באמצעות שיחות שקטות , ומתוך תקווה שבהדרגה יובלו האפריקנים להשיג זכויות אזרח מלאות . אבל לא היה אפשר להזיז את הממשלות הלבנות מדעתן , ובמקום לגדול - מספרן של הזכויות לאפריקנים הלך והתמעט . להלן דבריו של צייף לוטולי , המנהיג שלי , שהיה נשיא הקונגרס האפריקני בשנת 952 ו , ולימים הוענק לו פרס נובל לשלום : אנו מאמינים שדרום אפריקה שייכת לכל העמיס החיים בה , 5 החוק המגביל רכישת קרקעות על ידי ילידים .
|
|