|
|
עמוד:17
( לפעמים החולניים ) כלפי ישראל , על גילוייהם האנטישמיים המובהקים , גם בקרב הזרם המרכזי של האליטות אפילו במצרים . בלא להביאו בחשבון קשה להבין את את גילוייה המביכים של המרירות חסרת-האונים כלפי ארצות-הברית ואת תפוצתן הרחבה של תיאוריות הקונספירציה התמוהות , גם במונחים של חברה הרגילה בשכמותן . בלעדיו קשה להעריך , בהקשרה הנכון , את ההתלהבות בה מתקבלת תופעת טרור ההתאבדות , גם בחוגים המבינים היטב את נזקיה ואת מגבלותיה . כשלון החי נוך , אכזבת התקשורת האכזבה בתחום ההשכלה היא הקשה ביותר . לא זו בלבד שדורות של משכילים ערבים שזכו לחינוך במסגרות מודרניות , לא העלו כמעט שום תרומה משמעותית למדע , לא די שבני האליטה הזו אינם מתגייסים בהמוניהם כדי לחולל תמורה יסודית בחברה הערבית ובפוליטיקה הערבית , כדי להעניק לה כושר תחרות בעולם המודרני : אלא מתגייסים , דווקא למאמץ לאומי שנועד לתרץ את כשלונות הערבים בחטאי המערב וישראל ותורמים לחינוכם של הדורות הבאים על מורשת של קובלנות , איבה ותיאוריות קונספירציה . נוכחותם של מי שזכו להשכלה מודרנית במנהיגות התנועות האסלאמיות הרדיקליות , בין פעיליו ומתרציו השיטתיים של הטרור ואף בין הטרוריסטים המתאבדים בולטת אף היא . מי שהניח לפני שניים-שלושה דורות שהתרחבות ההשכלה המודרנית תחולל תפנית בכישוריהם של הערבים להתמודד עם אתגרי העת החדשה , מתקשה להגן על התפיסה הזו , לנוכח הניסיון שהצטבר בשלהי המאה העשרים . מי שבודק את הנחות - היסוד המונחלות במערכת החינוך הזו כיום , יתקשה לפתח תקוות מרחיקות-לכת גם לדור הבא . לא רק ההשכלה הכזיבה בתחום זה . תקשורת חופשית מתכתיבי השלטון , הייתה אחד המכשירים החשובים למודרניזציה ולפתיחות בחברות מערביות ופתחה פורום חופשי לחילופי רעיונות , להתחדשות ולפלורליזם . תקוות מקבילות התעוררו כאשר הופיעו ניצניה הראשונים של תקשורת כזו בעולם הערבי - החל מעיתונים שנסו מן הדיכוי של העולם הערבי אל בירות אירופה , וכלה באינטרנט ובערוצי הטלויזיה במפרץ הפרסי , המפיצים לרחבי העולם הערבי באמצעות הלוויין גם ביקורת על המשטרים השונים הנוהגים בו . התברר שאפילו לתופעה הזו , מבורכת כשלעצמה , כסדק בחומת הפיקוח המדכא על אמצעי התקשורת - נודעת גם השפעה שלילית חמורה ומסוכנת על דעת הקהל הערבית . באמצעות הכלים האלה מגויס העולם הערבי מקצהו ועד קצהו סביב תמונה מעוותת של המציאות העולמית והאזורית , התמונה המעוותת הזו מסיתה את דעת הקהל לפתרונות רדיקליים ומקשה מאד על הגורמים הערביים שלמדו את לקחי הרדיקליזם ויודעים את עלותו , להתמודד עם מצבם באמצעות פשרות התואמות את יחסי הכוחות . קשה להגזים בהערכת נזקיה הפוליטיים הפוטנציאליים של התופעה הזו . לא זו בלבד שאמצעי התקשורת האלה יוצרים ציפיות שלא ניתן להגשימן . הם משרישים , מעמיקים בציבור הערבי את תחושת הקורבן שהיא כה הרסנית מבחינת סיכוייו של הניסיון להתמודד עם חולשותיו של העולם הערבי בדרך קונסטרוקטיבית . הם נותנים תהודה רבה ואוהדת ל '' פתרונות קסם" אלימים , כגון פיגועי ההתאבדות או נשק השמדה המוני , האמורים לחלץ את הערבים , באחת , מחולשתם ולהבטיח להם את יראת העולם , שהערבים כה כמהים להשיג . בעוד שבמערב הדמוקרטי מעודדים אמצעי תקשורת חופשיים ספקנות וביקורת כלפי פתרונות-קסם אלימים ומרסנים בדרך כלל את ממשלותיהם מהזדקקות להם , הרי מחוללים ברחוב הערבי פרצי-רגשות אלימים , העלולים לכפות על שליטים ערביים , ריאליסטיים ומחסנים על פי נטייתם , לפעול באופן שידרדר את האזור , כבעבר , לעימותים חסרי סיכוי ומזיקים . כל המרכיבים שנדונו כאן - אלה שהחלישו את העולם הערבי בעבר , אלה החוסמים את דרכו להתמודדות מצליחה עם אתגרי המאה ה21- בהווה ואלה העלולים להציב מכשולים על הדרך הזו בעתיד הנראה לעין , ומציבים סימן שאלה על יכולתו להחלץ מן המצוקה המבנית שבה הוא נתון - מציבים את התנועה הלאומית הפלסטינית במצב קשה מאוד . בעידן של שחיקה חמורה בכושר המיקוח שלה בזירה הבינלאומית , מתגלה גם המשענת הטבעית שלה בעולם הערבי כקנה רצוץ . בתנאים אלה חשוב עוד יותר לבחון מקרוב את יחסי הכוחות בעימות הישיר בין ישראל לבין הפלסטינים , בחינה מו מעלה כי בתחום הזה מצבם של הפלסטינים עגום אפילו יותר , לנוכח המגמה ארוכת-הטווח של התחזקות ישראל והיחלשותו של הגורם הפלסטיני . חאגי אמין אל-ערפאת המסקנה הכוללת היא , בלא ספק , כישלונה הצורב של האסטרטגיה הלאומית הפלסטינית . רק מעטות מן התנועות הלאומיות זוכות להזדמנות נוספת לאחר שהובילו את עמיהן לאסון . ספק אם יש תקרים להזדמנות מספת בתנאים שבהם זכו לכך הפלסטינים : כל העולם התגייס להריע להם ולסייע להם - מפרס נובל ומעמד של יקירי התקשורת המערבית , דרך ביקור נשיא ארצות-הברית בעזה ועד סיוע במיליארדי דולרים ונכונות של כל מוסד מערבי וישראלי לברך את אנשיהם בעריו ולהכשירם . התנועה הלאומית הפלסטינית נחלה כשלון חרוץ גם במועד ב . "' הפלסטינים נכשלו , קודם לכל , בהבנת התמורות העמוקות בזירה הבינלאומית , האזורית והישראלית ובתנאיה של ההזדמנות הנוספת שניתנה להם בנדיבות כה חריגה . הנהגתם התייחסה לתנאים הללו כמטרד , המחייב לכל היותר התאמה טקטית . יתכן שלא הפנימה כלל את ההכרה שהדבר מחייב תמורה עמוקה ויסודית באסטרטגיה הלאומית הרדיקלית והמקסימליסטית שאומצה בימי המופתי חאגי-אמין אל חוסיינ והתמידה גם בימיו של ערפאת . אם אכן הבינה שהיא נדרשת למפנה עמוק ולאימוץ אסטרטגיה של החמאס : אסטרטגיה לאומית רדיקלית
|
|