|
|
עמוד:17
ביוזמת קרן ראובן שילוח למודיעין ובטחון במל"מ הופיע "יולי מאת : פי מרטיני , ראש שרות מודיעין החוץ האיטלקי מאת : דוד ארבל פולביו מרטיני , ראש שירות מודיעין החוץ האיטלקי במחצית השנייה של שנות השמונים ( מאי1984- פברואר , ( 1991 בחר לקרוא לספרו האוטוביוגרפי " יול'סס" על שם כינויו בארגון המודיעין האיטלקי "סיסמי . " הספר 193 ) עמודים , ( בהוצאת הד ארצי , הנו הספר השני המתפרסם ביוזמתה הברוכה ובחסותה של קרן ראובן שילוח למודיעין ולביטחון במל"מ ( המרכז למורשת המודיעין . ( דברי מבוא לספר , שראה אור לראשונה באיטליה בשנת , 1999 כתבו ג'וליאנו אמאטו וג'וליו אנדריאוטי , בעבר ראשי ממשלת איטליה . את ההקדמה לגירסתו העברית כתב נחום אדמוני , ראש המוסד בשנים . 1982-1988 התרגום נעשה על ידי יהודית לבנה . הספר בנוי מפרקים קצרים , והוא מתומצת מאוד , קריא ושוטף . הוא כולל כמה אמירות על תולדות המודיעין , על משימותיו המרכזיות ועל מאפייני הפעילות העיקריים שלו , אך אין בו אבחנות מודיעיניות עמוקות ולא גילויים מרעישים . מעניינים יותר הם הפרטים שמרטיני מביא על מסכת הקשרים המסועפת , שמקיים ראש שירות חשאי ; היחסים בין הדרג הפוליטי לבין השירותים החשאיים ; הקשרים המקבילים עם גורמים יריבים ( ישראל וכמה ממדינות ערב , לדוגמה ;( המאבק האיטלקי בטרור הבין-לאומ ; מערכת היחסים הפרובלמטית בין השירות האיטלקי לבין מקביליו המערביים ( שיתוף פעולה וחשדנות הדדית . ( לקורא העברי חשובים במיוחד התיאורים על מבצעים , שהניבו מודיעין חשוב לישראל . הללו נעשו , אומנם , לטובתן של איטליה ושל נאט"ו , אך גם ישראל נהנתה מפירותיהם . לפוליטיקאים "תפישה פרובינציאלית" מעניינים במיוחד הדברים שהוא כותב על היחסים בין הדרג המדיני-פוליט לבץ ראשי השירותים החשאיים באיטליה . מרטיני מתאר את היחסים הללו כ"נקודה כאובה . " באיטליה , כמו במקומות רבים אחרים , למידע המודיעיני ולהערכות המודיעין יש ערך בעיקר כאשר הם עולים בקנה אחד עם ההערכה ועם האינטרס של הפוליטיקאים ; ואלה , לדבריו של מרטיני , בעלי "תפישה פרובינציאלית" באשר לפעולות המודיעין . הוא אינו חוסך שבטו מההנהגה הפוליטית , "החסרה את הנכונות הפסיכולוגית הנדרשת" לשאת באחריות לפעולות השירותים החשאיים , ונוטה להשתמש בהם למטרות שלא לשמן נועדו . הוא סונט בפוליטיקאים על שהפקירו את השירותים החשאיים לחסדיהם של התקשורת המייצרת כותרות סנסציוניות בלא בסיס עובדתי , ושל בתי המשפט , שלפעמים חבטו בהם שלא בצדק . השירותים החשאיים , מצדם , לא גילו אמון כלפי הנהגה הפוליטית . מרטיני סוגר חשבון לא רק עם הפוליטיקאים , עם התקשורת ועם מערכת המשפט , אלא גם עם משרד החוץ האיטלקי , שנאלץ לארח את שלוחות "סיסמי" בשגרירויות . הוא מתאר את משרד החוץ כארגון ארכאי , ואת הדיפלומטיה האיטלקית בשרויה עדיין בתחומים רבים "בעידן של קונגרס וינה . " מרסינ טורח להבהיר כי הוא עצמו הקפיד מאוד לפעול במסגרת המשימות והנהלים שנקבעו בחוק , 801 המסדיר את עבודת השירותים החשאיים באיטליה . לא כולם מסכימים עם הדברים הללו - בעיקר במה שקשור ל"גלדיו ; אגף ממודר במיוחד בארגון , שבמקורו הוכשר והתאמן לפעול מאחורי הקווים בתרחיש בו תיכבש אירופה המערבית על ידי כוחותיה של ברית ורשה . בפועל הועסק האגף , שבו היו 622 לוחמים , בפעילויות אחרות שמרסינ נמנע מלהזכירן . " גלדיו " פורק בהוראת הממשלה ביולי , 1990 בעקבות ביקורת ציבורית קשה . בשנת 1991 כינה את האגף שופט חוקר , שמונה לבדוק את פעילותו , "ארגון טרוריסטי , שפעל מחוץ לחוק" והאשים את מרטיני בהקמתה של כנופיה מזוינת , שניסתה להשפיע על הפוליטיקה הפנים-איסלקית . בשבע שנות כהונתו כראש "סיסמי , " שבהן פעל תחת חמישה ראשי ממשלה ושרי ביטחון שונים , הודבקה למרטיני תווית פוליטית של סוציאליסט . למעשה , הוא מודה היום , הצביע במרבית מערכות הבחירות שהתקיימו בתקופה זו דווקא בעבור מועמדים רפובליקנים . הם טעו גם כאשר הציגו אותו כ"איש של ראש הממשלה" בטינו קראקס , 1 שעה שהיה קרוב יותר לג'ובאנ ספאדולינ שר ההגנה . חרף ביקורתו על הדרג הפוליטי , מציין מרטיני , שהיו לו יחסי עבודה תקינים עם כל ראשי הממשלה ושרי ההגנה שתחתיהם שירת , פרט לגיוליו אנדריאוט . לפחות פעם אחת שקל להתפטר מתפקידו בגלל ה " ברדק" בדרג הפוליטי , שבגינו קיבל הוראות סותרות מצד הממונים עליו , ראש הממשלה ושר הביטחון . מרטיני מצטרף לרשימה הולכת וגדלה של ראשי שירותים חשאיים לשעבר , המפרסמים את האוטוביוגרפיה שלהם , הנשענת ברובה על תקופת שירותם נ . אדמוני ידידות אישית עם מרטיני
|
|