|
|
עמוד:19
אינתיפאדת אל אקצה והחמאס חשבון הרווח וההפסד מאת : ד"ר איליה כרמון החמאס הצטרף לאינתיפאדת אל-אקצה כשהוא נחלש מבצעית בגלל היעלמותם או נטרולם של פעיליו המבצעיים בדת הבכיר והבינוני : עימאד עאקל נהרג בעזה כבר בשנת , 1994 יחיא ע"ש בינואר 1996 מוחי א-דין שריף נרצח כנראה על-ידי הרשות הפלסטינית באפריל ; 1998 מות האחים עוואדאללה בקרב עם כוחות צה " ל בספטמבר ; 1998 מעצר חול"ת צוריף ; גילוי כמה מעבדות חומרי הנפץ של הארגון בשטחים בשנה שעברה ; שני הבכירים המבצעיים האחרונים של הארגון , מוחמד דף ומחמוד אבו-הונוד , נאלצו להסגיר את עצמם לרש"פ מחשש שייפגעו עלי 7 י כוחות הביטחון הישראלים . גם כאשר הארגון הגיע לשלב ביצוע פיגועי תופת , הוא נכשל למעשה , לגמרי או חלקית : כישלון הפיגועים בסיוע ערבים ישראלים המתוכננים בטבריה וחיפה בספטמבר 1999 ומות רוב המבצעים ; חיסולה בקרב של חוליית כפר קאסם באוגוסט , 2000 עוד לפני שביצעה את הפיגועים הקשים המתוכננים , פיגועים בלתי מוצלחים בנתניה ובחדרה בשנה האחרונה , שגרמו למרבה המזל רק למספר פצועים קטן יחסית . הסיבות למצב זה היו הפעולות השוטפות והמוצלחות של השב"כ וצה " ל ושיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים , שבתקופה זו פעלו בנחישות נגד מתכנני הפיגועים הקשים של הארגונים האסלאמיים ומבצעיהם ( אך לא נגד המפגעים בתוך השטחים במתנחלים ובחייל צה"ל . ( החמאס ספג גם מכה פוליטית , לוגיסטית וארגונית קשה בעקבות גירוש הנהגת החוץ של הארגון מירדן לקטאר בסוף . 1999 הדבר גרם להיחלשות הנהגת החוץ ולהתחזקות הנהגת הפנים , הפרגמטית יותר , מפני שהיה עליה להיות קשובה יותר לרחשי לבו של הציבור הפלסטיני ולעמוד בלחץ ישיר מצד הרש"פ . הנהגת הפנים התחזקה כנראה גם מבחינה פיננסית ( בשל התרומות שקיבל השיח ' יאמין במסעותיו בסעודיה ובמפרץ לאחר שחרורו מהכלא הישראלי . ( נראה שיש פילוג או נתק מסוים בין שתי ההנהגות , הפנים והחוץ , וכלל לא ברור היום מה מידת התיאום ומידת ההשפעה של החוץ על הפנים . היחסים בין החמאס לרשות הפלסטינית : חשדנות הדדית אמנם המטרה האסטרטגית העליונה של החמאס היא השמדת מדינת ישראל והפיכת כל פלסטין למדינה אסלאמית באמצעות מאבק מזוין , אך אסטרטגיה זו מושפעת משני שיקולים מרכזיים : - לא לתת לרש"פ עילה לחסל את התשתית הדתית , הכלכלית והחברתית של התנועה ( מפעל ה- ראווה ;( - להימנע בקפדנות מקרע גמור עם הרשות , שיוביל למצב של מלחמת אזרחים . מערכת היחסים בין החמאס-הנהגת הפנים ובין ערפאת ומנהיגי הרש"פ מתאפיינת בחשדנות מתמדת בכוונותיו האסטרטגיות , המדיניות והפוליטיות של ערפאת . החשדנות והחששות הכבדים של הנהגת החמאס באו לידי ניט ' / בחודשים האחרונים של המו " מ המדיני , בייחוד לפני ועידת קמפ דיוויד בספטמבר , 2000 כאשר הארגון פרסם מספר רב של הודעות רשמיות וכרוזים שבהם הזהיר את רש " פ לבל תבוא לידי הסכם והפציר בה ללכת בדרך המאבק המזוין . כאשר נכשלו שיחות קמפ דוויד הייתה הרגשת רווחה בהנהגת החמאם , אך היא הוסיפה לעקוב בדריכות ובחשש אחרי השיחות בין ישראל ובין רש"פ שהתקיימו בפריז , בשארם אל שיח' ובטאבה והזהירה את ערפאת מפני הליכה להסכם . שני נושאים מרכזיים הודגשו בהקשר למו"מ : מעמדה של ירושלים , אך עוד יותר מכך זכות השיבה , כאשר החמאס עשה מאמץ עליון לקדם מהלך עממי נגד ויתור על זכות זו , מתוך הרגשה שזאת הנקודה החלשה ביותר באסטרטגיה של ערפאת מול עמו וגם מול ישראל . פרוץ האינתיפאדה : יוזמה של ערפאת ותקווה של יאסין אין ספק שהאינתיפאדה היה מהלך מתוכנן של ערפאת , עמאד אל פאלוג'י , שר הדואר והתקשורת ברש"פ , הכריז כבר בתחילת דצמבר : 2000 "ההכנות לאינתיפאדה נעשו לפי ההוראות של הנשיא ערפאת , שצפה את פרוץ האינתיפאדה כשלב מסייע בעמדה הפלסטינית במשא ומתן , ולא כמחאה מוגבלת לביקור שרון במסגד אל אקצה" ( אל איים . ( 6 . 12 . 00 ההבדל המהותי בין ערפאת להנהגת החמאס הוא שהראשון רואה באינתיפאדה כלי לקידום מטרות מדיניות , פוליטיות וטריטוריאליות כמסגרת תהליך השלום בזמן שהשיח' אחמד יאסין רואה בהתקוממות הפלסטינית "תמיכה במאבק ההתנגדות כאופציה האסטרטגית היחידה . " נראה שהאינתיפאדה הפתיעה במידה מסוימת אך הנהגת החמאס ותפסה את התנועה בלתי מוכנה , במיוחד מן ההיבט המבצעי . ערפאת - יאסין , התקרבות מסוימת
|
|