|
|
עמוד:21
אלי בן אליעור ז'ל לר שואה" מהמוסד לשגרירות מאת זאב שיף אלי בן אלישר היה "ילד שואה" עד ליום מותו . השואה עיצבה את תפיסת עולמו האישית והפוליטית כאחת . היא הייתה עמו תמיד , בכל מקום ובכל תפקיד שעשה . היא רבצה עליו כענן כבד כל ח"ו . היא השפיעה על עמדותיו הביטחוניות והפוליטיות ואפילו על הצורך להקפיד על כבודו של העם היהודי ושל מדינת ישראל . ברקע נמצאה תמיד המחשבה על הדבר האיום שקרה לעם היהודי ומה על העם הזה לעשות כדי להיות חזק ולמנוע מעצמו אסונות . מבלי שחש אולי מחשבה זו , שהייתה מעין מצפן פנימי , הייתה מלווה גם בכעס עצור על אומות העולם שלא עשו להצלת העם היהודי . תמיד חשב במושגים של השגיאות שנעשו בהקשר לשואה . כ"ילד שואה" חי אלי בבדידותו אפילו בין חבריו שעמם עשה במשך שנים . נקלעתי לדרכו של אלי כ " ילד שואה" מהימים הראשונים שלו בארץ ישראל . ילד בן עשר שהגיע ללא משפחתו מפולין הכבושה במסגרת חילופי אזרחים בין גרמניה הנאצית לאנגליה שהיו במצב מלחמה . אישה אמיצה גב זהבה גראוכר , שנשאה דרכון ארץ ישראלי , הוחלפה ב 1942 באזרחים גרמניים שנתקעו ברחבי האימפריה הבריטית משפרצה המלחמה . עמה היו שני ילדיה , אלא שאחד מהם נתן- נשלח למחנה ריכוז ולמותו לפני שהגיעו אליה היתרי היציאה מפולין הכבושה . זהבה גראוכר הסכימה לקחת עמה את אלי ולהציגו כבנה וזאת מתוך ידיעה כי בכך היא מוותרת למעשה על הסיכוי , קלוש ככל שיהיה , לטעון כי בנה אבד ונשאר בפולין . הילד נתן לא שרד ובזכותו ניצל אלי . האם ניצלה ונהרגה כך הגיע אלי לארץ ישראל , ילד עם פנים מצומקות וסובלות וכובע קסקט גדול לראשו . כך אני זוכר אותו כשנכנס לראשונה עם המורה לכיתה בבית הספר ביל'יו בתל אביב . בהיותי דובר אידיש ביקשני המורה לקבל אחריות על אלי ומאז נקשרנו יחד . כך עד לאותה שבת ב12- באוגוסט 2000 כך עד לשיחת הטלפון האחרונה ממנו אלי , לישראל , שעתיים לפני שהשיב נשמתו לבוראו . אף שניצל מציפורני הנאצים לא שפר עליו גורלו . אביו , ממנהיגי היהודים בקהילת ראדוס , מת בשואה . אמו שרדה עד לסוף המלחמה . שמחתו של אלי על הצלת אמו הייתה גדולה , אך הייתה קצרה מאוד . זמן קצר לאחר הבשורה על הצלת אמו ואנו בבית ספר עממי בא אלי וסיפר כי בדרכה לארץ ישראל מגרמניה נהרגה האם בתאונת דרכים כאשר מכונית צבאית אמריקאית דרסה אותה . אחותו ואחיו ניצלו והגיעו לארצות הברית והשתקעו שם . אלי , שנקרא עד אז גוטליב , החליף את שם משפחתו והרכיב אותו משם אמו אלה , ושם אביו ישראל , ויחד : בן-אלישר . אלי לא נח ולא שקט עד שהביא את עצמות אמו מגרמניה לקבורה בהר הזיתים שבירושלים . את החלקות שליד קברה רכש לעצמו ולבני משפחתו שירצו בכך . ושם קבור אלי כיום , השואה הובילה את אלי גם בלימודיו האקדמיים . תחילה השלים לימודיו במדעי המדינה , היסטוריה ומשפט בינלאומי באוניברסיטת פאריס . לאחר שפרש מהמוסד החליט להשקיע מאמץ מיוחד לקבלת תואר דוקטור . את זה עשה במכון ליחסים בינלאומים שליד אוניברסיטת גינבה . הנושא שבחר לתוארו היה "היהודים במדינות החוץ של הרייך עד מלחמת העולם השניה . " המחקר הביא אותו לארכיונים שונים בגרמניה ובחיפושיו מצא אפילו את אישור הגסטפו להתיר ליהודיה בשם זהבה גראוכר ושני בניה לצאת בעת המלחמה מפולין לפלשתינה . אחד הבנים הללו היה כזכור אלי . הדוקטוראט עובד לאחר מכן לספר ופורסם בצרפת בהוצאת גיוליארד . זה היה ספרו הראשון . ס'פוס בסולם הדרגות במוסד אחת ממסקנות הספר והדוקטוראט הייתה כי גרמניה הנאצית הגיעה להחלטה על "הפתרון הסופי" לבעיית היהודים רק לאחר שהבחינה כי לאומות העולם לא איכפת מה קורה אז ליהודים וכי אף מדינה אינה רוצה למעשה להעניק מקלס ליהודים הנרדפים . הפקרת היהודיים והעדרה של מדינה יהודית שתוכל לקלוט אותם נתפסה אצלו כאחד מגורמי האסון הלאומי . מאז היה זה הקו המנחה הפוליס של אלי . ממנו נבעה למעשה גם גישתו התקיפה בנושאי ביטחון לאומי והשמירה על כל פסיק ופסיק בכבודה של ישראל כמדינת היהודים . עוד קודם לקבלת התואר מצא אלי את דרכו לשורות המוסד . את דרכו אלי בן אלישר ז"ל . השואה עיצבה את תפישת עולמו
|
|