|
|
עמוד:13
פתח דבר אבנר שלו בשנים האחרונות זוכים המוזיאונים בישראל לשגשוג , שכמוהו לא ידעו בעבר . הוקמו עשרות מוזיאונים חדשים וכחמישים נוספים נמצאים בשלבים שונים של תכנון והקמה . המוזיאונים הפכו לגורם תרבות מרכזי בחברה הישראלית , עד כי ניתן לדבר על מהפכה , הבאה לידי ביטוי לא רק במספר המוזיאונים , אלא גם בתחומי עסוקיהם המגוונים . ראוי לציין עם זאת , שזהו תהליך כלל עולמי , הבולט במיוחד באירופה ובארצות הברית , שבהן הוקמו בעשורים האחרונים אלפי מוזיאונים חדשים . בבריטניה , למשל , בעלת מסורת ארוכת השנים בהקמת מוזיאונים , היו במפנה המאה הנוכחית כ800- מוזיאונים , ואילו כיום מצויים בה למעלה מ . 2 , 400- המוזיאון הפך לאחד מן הכלים המרכזיים המבטאים את ייחוד המקום . הוא הולך ומתפתח במקביל וכמשקל נגד להשפעה האדירה של תעשיית התקשורת והמדיה , ובעיקר הקולנוע , נוסח ארה"ב . למהפכה זו מכנים משותפים היוצרים דפוסי התנהגות אוניברסליים , המתבטאים , בין היתר , בחיקוי של הרגלי לבוש וצריכה ותרבות פנאי , הגורמים לטשטוש הזהות העצמית . מול תהליכים אלו מבקשות חברות וקהילות בעלות ייחוד משלהן לשמור על צביונן . בתהליך זה נפגשים תהליכים מורכבים , רבי סתירות ומתחים , העוברים גם על החברה הישראלית , שבמרכזם עומדת שאלת הזהות העצמית . המהפכה הציונית ביקשה לשנות את גורלו של העם היהודי שגלה מארצו . חלק מביטויה הרוחניים של מהפכה זו משתקף בשיבה לתנ"ך ולמורשת ההיסטורית , להתרפקות על העבר הרחוק והשורשים . יש בכך כדי להסביר את העניין המיוחד שגילתה החברה הישראלית בחשיפת שרידי העבר ואת הדחף לטיפוח אוספים ארכיאולוגיים . התפיסה התרבותית שרווחה בארץ בשנות החמישים , גרסה קיבוץ גלויות מהיר ב"כור היתוך , " הנחלת התרבות וההוויה הארץ-ישראלית ושלילת הגלות . מאוחר יותר , בעיקר מראשית שנות השבעים , החלה תנועה נגדית , שביקשה לחזור ולתת ביטוי לגיוון ולפלורליזם של החברה בישראל . במקביל , החל להשתנות גם היחס המחמיר והשלילי להיסטוריה של העם
|
|