לזכרם

עמוד:30

לזכרם גילה   צור 2005-1945 המודיעיני   והפצתו .   היא   עסקה   בתרגום   חומר   מסווג   ביותר ובהפצתו   לגורמי   'המוסד'   והקהילה . הכרתי   את   גילה   בתחילת   שנות   ה70-   בעבודתנו   המשותפת . אישה   צעירה   ומשכילה ,   אוהבת   מוזיקה   ושוחרת   תרבות , נשואה   למירון   שהיה   כתב   המדע   בקול   ישראל   ואם   מסורה גילה   נולדה   בתל   אביב   ב1945- להוריה   יוכבד   ואברהם   ניבי . גילה   החלה   דרכה   בקהילת המודיעין   בשנות   ה60-   כחיילת בשירות   הביטחון   הכללי ,   ומשם נסללה   דרכה   לשרת   ב'מוסד . ' בהיותה   בוגרת   בית   הספר אליאנס   והחוג   לשפה   וספרות צרפתית   באוניברסיטת   תל   אביב הייתה   בקיאה   בשפה   הצרפתית . אך   טבעי   היה   שגילה ,   עם כישרונותיה   הבלשניים ,   התקבלה לעבודה   במחלקת   תרגום   החומר לשני   ילדים . בשנות   ה80-   עברה   גילה   מעבודת   התרגום   לאגף   משאבי אנוש ,   ובו   הקימה   גוף   לתקשורת   בין   עובדי   'המוסד'   להנהלה , וערכה   עיתון   פנימי   של   המשרד . בשנת   1996   לקה   בעלה   מירון ,   בעת   שהייתו   בחו"ל ,   באירוע מוח .   גילה   הפנתה   משאבי   גוף   ונפש   לטיפול   במירון ,   בדאגה לרופאים   ומטפלים ,   במעקב   אחר   חידושים   רפואיים   ובחיפוש מתמיד   אחר   זיק   של   תקווה . בעת   התמודדות   עם   המציאות   הפרטית   הקשה   עברה   גילה לאגף   ההדרכה   ולמחלקה   העוסקת   בחקר   ההיסטוריה   של ' המוסד . ' בשנת   2004   פרשה   לגמלאות   והיא   נחושה   למצות   את   החיים , להאזין   למוזיקה ,   לטייל   ולרוות   נחת   מילדיה   ומנכדיה .   ואולם למרבה   הצער   חלתה   במחלה   שאין   לה   מרפא .   היא   טופלה בביתה ,   בחיק   המשפחה   האוהבת ,   וב תה   עינת   מנצחת   על הפרויקט   של   טיפול   בהורים   חולים .   בשנת   2005   הלכה גילה   לעולמה . דרורה   לפיד יצחק   דן 2005-1927 יצחק   נולד   בשנת   1927   בעיר   בצרה   שבעיראק ,   לנג'יה   ועובדיה   קרגולה .   הוא   עבד   כגזבר   בבית הספר   הקהילתי-יהודי ,   המקום   שצמחה   בו   התנועה   הציונית   בבצרה . בשנת   1942   הצטרף   לתנועת   'החלוץ'   ולמחתרת   הציונית   בעיראק '   , השורה , '   והיה   פעיל   בולט בתנועה   הציונית .   כינויו   במחתרת   היה   "דן"   ולימים   אימץ   את   הכינוי   לשם   משפחתו . בסוף   שנות   ה40-   היה   יחסו   של   השלטון   העיראקי   כלפי   היהודים   נוקשה   ולא   התיר   את   עלייתם לארץ-ישראל .   דן   הגה   שיטה   לעלייה   בלתי   חוקית   של   יהודים :   הברחתם   בסירות   דרך   הנהר   שאט אל-ערב .   המוברחים   הועברו   לבית   אביה   של   רעייתו   לעתיד ,   ששכן   על   גדות   הנהר ,   באזור   המפגש בין   הפרת   לחדקל .   היהודים   היו   מתרכזים   לעת   ערב   בבית ,   ובאמצע   הלילה   היו   מועלים   על   סירות ושטים   לכיוון   הגבול   עם   איראן ,   שם   רוכזו   במחנה   ואחר   כך   הוטסו   ארצה .   בדרך   זו   עלו   יהודים רבים . בשנת   , 1949   עקב   הברחה   כושלת ,   עלתה   משטרת   בצרה   על   עקבותיו ,   והוא   נעצר   עם   כמה   פעילים נוספים .   כעבור   שלושה   חדשים   שוחרר   באמצעות   תשלום   שוחד ,   הוברח   לאיראן   ועלה   ארצה בשנת   . 1950 בשנת   1952   החל   בעבודתו   בשב"כ   באגף   לנושאים   ערביים .   הוא   פרש   מן   השירות   בשנת   . 1978 עם   פרוץ   האינתיפאדה   הראשונה   בשנת   , 1988   התבקש   לתרום   מניסיונו   העשיר   ליחידת   המחקר   של   האגף   לנושאים   ערביים והועסק   בחוזה   מיוחד   עד   שנת   . 1997   נפטר   בשנת   2005   והשאיר   אישה ,   שלושה   ילדים   ותשעה   נכדים . חיים   אפרת 2005-1933 חיים   לבית   ארקיס   נולד   בשנת 1933   וגדל   בכפר   יהושע ,   שבו סיים   את   לימודי   בית   הספר העממי   והתיכון .   מכפר   יהושע ומהעיסוק   בחקלאות ,   שאב   את הקשר   העמוק   שלו   לארץ   ולנופיה האנושיים ,   התרבותיים   והפיזיים . שם   גם   החל   הקשר   שלו   עם עולם   המזרחנות   -   המגמה   שבחר ללמוד   בתיכון   -   ועם   השפה הערבית . בנח"ל   סיים   בדרגת   סגן   ומיד פנה   ללימודי   ההיסטוריה   של ארצות   האסלאם   והשפה   הערבית .   בלימודים   אלה   רכש   גם ידע   לא   מבוטל   בשפה   הפרסית . ל'מוסד'   הגיע   חיים   ב1969-   ממכון   שילוח ,   שבו   עסק   בחקר סוריה   ואיראן .   בעבודתו   השתלב   גם   בפרויקט   מיוחד   שערך המכון   אחרי   מלחמת   ששת   הימים :   חקר   הפליטים   במחנות בגדה   המערבית .   הידע   התאורטי   והמעשי ,   שליטתו   בערבית וידיעת   הפרסית ,   עמדו   לו   לאורך   כל   שנות   עבודתו   באגף היומינט   של   'המוסד . '   רוב   תפקידיו   היו   תפקידי   שטח   -   החל בשליחות   לאיראן   שבשלטון   השאה ,   עבור   לשליחויות   ארוכות באירופה   וכלה   בגיחות   עבודה   רבות .   בשליחויותיו   מילא תפקידים   רגישים   שתרמו   רבות   לביטחון   המדינה .   את   כל אלה   עשה   חיים   במיומנות ,   בחריצות ,   בצניעות   ובלי   טרוניות , גם   כאשר   תנאי   העבודה   היו   קשים   לו   ולמשפחתו ,   ועם הרבה   הומור . בתפקידו   האחרון   ב'מוסד'   היה   חיים   איש   מחלקת   ההיסטוריה , וכאשר   פרש   לגמלאות   המשיך   בעבודת   המחקר   ההיסטורי בהתנדבות .   במקצועיות   ובקפידה   שכה   אפיינו   אותו   חקר חיים   וסיכם   פרק   מופלא   בתולדות   יחסי   החוץ   והביטחון של   מדינת   ישראל ,   פרק   שהיה   לו   עצמו   חלק   בו .   השאיר אישה ,   לאה ,   ושני   בנים .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא