פכים קטנים מסיפורי העלייה הבלתי־לגאלית מעיראק

עמוד:9

עוזבים את הארץ . גם דרך זו נחסמה לעלייה . בין האחרונים שהועלו ארצה בדרך זו , היו שליח ההגנה מוסקה בן צור וחברתו . " נשארתי בעיראק והקמתי רשת מודיעין לאיסוף ידיעות . מקור "חודי שהיה פנסיונר בדרגת סא"ל בצבא העיראקי אסף עבורנו מידע ובנוסף נערכו תצפיות על ידי חברי ההגנה בערים ובצמתים ראשיים ובצדי הדרכים , כדי לדווח על משלוחי תחמושת , אספקה והעברת חיילים " . לקראת סוף השנה 48 ) י ) עלה רעיון להעלות את היהודים מבגדד דרך טהראן . שלמה הלל הגיע לטהארן לבדוק את אפשרות העברת היהודים מפרס לארץ . סמי הגיע לעיר עבדאן בדרום פרס כדי להבריח עולים מדרום עיראק לדרום פרס " . לשם כך גייסנו מבריחים מקומיים , הנתיב עבר מבגדד דרומה לבצרה ומשם על גבי סירות בנהר שט אל עארב עד לעבדאן . שם המתינו לעולים אברהם איתן ודוד אליאס שפעלו במקום מטעם תנועת החלוץ ואנוכי . בעיר עצמה היה מרכז פעילות של תנועה יהודית חלוצית ולמרות זאת חששו היהודים המקומיים לקבל לבתיהם את היהודים שהגיעו . החורף החל , גשמי זעף ושטפונות מנעו גישה יבשתית .. הנסיעה ברכבת מעבדאן לטהרן ארכה 24 שעות . לאנשים הרבים שהגיעו לא היו דרכונים , או תעודות , השפה הפרסית לא הייתה שגורה בפיהם . גם אני לא ידעתי את השפה , אבל לקלל ידעתי וזה היה מאוד חשוב כדי להישמע מקומי . באין גישה יבשתית , הוחלט על העברת האנשים במטוסים לטהראן . ידענו ששדה התעופה נמצא בשליטת חיל הים . האחראי על הביקורת היה קפטן בשם : ב"את . ביקשתי מאברהם איתן אשר דיבר פרסית : 'תמסור לקפטן שחבר שלו רוצה לפגוש אותו במועדון של חברת הנפט , אל תוסיף פרטים ' ... נקבעה פגישה לשעה שלוש אחה"צ . אברהם הציג אותי , הזמנו שתייה . הקפטן הבחין שאיני דובר פרסית . אברהם הסביר לו שאני מבקש עזרה : המדובר בפליטים שעלי להעביר ואני מבקש שיעלים עין ליד כבש המטוס . על כך הגיב הקפטן : 'זאת בגידה . ' עניתי לו , ואברהם תרגם את דברי : 'בכל מקרה אגיע לשדה התעופה עם הקבוצה . אם אתה לא תעזור לי , יעזור הקולונל , מפקד השדה שכבר עזר לי אתמול . ראית כמה אנשים עלו אתמול בלחיצת ידו ? חשבתי שגם אתה תרצה להינות , למה שרק הקולונל יקבל כסף . ' רציתי לפזר את הביצים ליותר מסל אחד . בסופו של דבר הוא הסכים לדון איתנו בעיסקה . כמובן שהתפתח ויכוח על המחיר , כמה כסף ישולם על כל ראש . הסכמנו על 50 תומאן- כסף פרסי סכום נכבד מאוד . סוכם על 11 איש בסה"כ . כשנודע דבר העיסקה לקהילה היהודית הם הגיבו בפאניקה שנבעה מחשש מהשלטונות . בחלוף הימים נרגעו הרוחות והאנשים עלו למטוס ללא עיכובים מיותרים . בטהראן קיבלו את פניהם חברי החלוץ בעיר בפיקודו של שלמה הלל . אני הייתי צריך לשלם לקפטן . מסרתי את הכסף והודעתי לו בנשימה אחת : גם מחר יש לי אנשים , והמחיר לראש יורד ל 20 תומאן . התפתח ויכוח , הוא אמר לאברהם : אני נשבע לך DDKO של סמי שלא משתלם לי ; על כך השבתי לו , 'הרי זה יותר מהמשכורת החודשית שלך ' ... נתיב זה היה לדרך הבטוחה ביותר להגיע לטהראן . הייתי אחוז געגועים למשפחתי . לא היה לי כמעט קשר עמם . לא ידעתי מה עלה בגורלם . מלחמת השחרור הייתה בעיצומה , שמעתי על ההפצצה במחנה יונה בתל אביב שם גרנו עם חברי ההגנה ודאגתי מאוד . ביקשתי שיבואו להחליף אותי . ארוסתי , הייתה הקריינית הראשונה של קול ההגנה במחתרת בשפה הערבית . כשהתאפשרה האזנה לרדיו הקשבתי לקולה . כל מה שידעתי היה , שהיא בחיים . השליח האחרון שנשאר בעיראק היה 'ודקה רבינוביץ' מכפר גלעדי . גם הוא שאף לחזור הביתה . הלחץ של השליחים על ראשי המוסד לעליה ב י גבר ובעקבותיו צץ רעיון לנסות להעלות במקומם שליחים חדשים על מטוסים שיוצאים מישראל דרך פרס וחונים בעבדאן לתדלוק בדרכם להודו . איש קשר שלנו , בשם רוני ברש שהיה בתפקיד מלווה במטוס , היה אמור לסייע לי ב"חטיפת" השליח שיהיה בין נוסעי המטוס . כך עשיתי עם שליחים נוספים , מאחר שסבלנו מחסור במכשירי קשר , החלטנו לנסות לארגן חטיפת שליח ובמקביל העברת מכשיר קשר מאחד המטוסים . המטוס המיועד הגיע לעבדאן . רוני סימן לי שאני יכול לקחת את החבילה , לקחתי במהירות וברחתי . חלפו כמה ימים לוהטים בכבשן חודש יולי , הייתי בדרכי לשדה התעופה עם קבוצת עולים , פתאום פנה אלי הקפטן והודיע לי שהקולונל רוצה לראות אותי . כשהגעתי לקולונל הוא החל מדבר אתי בפרסית , מיותר לציין שלא הבנתי אף מילה . דיברתי אליו באנגלית והוא עם האנגלית העילגת שלו שואל אותי- ימי אני ומה מעשי במקום ' ... השבתי לו , י מה זאת אומרת , אני פרסי . ' הוא ביקש לראות תעודה מזהה . לתעודה שלי הייתה מצורפת התמונה שלי והכל במכוון היה מוכתם בדיו ומטושטש לגמרי . ימה לעשות , ' התנצלתי , יבדוק אתמול נשפך דיו ' ... 'תשמע ; אמר לי הקולונל , 'שוטר משדה התעופה ראה אותך לוקח חבילה מהמטוס בתאריך זה וזה ' . הכחשתי נמרצות . ימה פתאום , בתאריך הזה בדיוק הייתי בטהראן במלון סעדי . אתה יכול לצלצל ולבדוק אותי ; היה זה מלון ששימש אותנו לכיסוי הפעילות בטהראן . הוא המשיך לתחקר אותי , שאלות מיותרות כמו במה אני עובד ומה עיסוקי . אמרתי לו שאני מבריח . הוא הודיע לי שעתיד להניע חוקר מיוחד מבסיס חיל הים לחקור אותי כי סמכות החקירה אינה בידו . לאחר מכן הוסיף ושאל , אם יש לי מידע על ערבים מבריחים , השבתי בהן והוספתי , יאבל לא אגלה לך שמות , אני מבריח מן האניות . עובד לבד . קונה סחורה מוברחת ומוכר . במקום שיש פרנסה אני נמצא . כל אחד שומר על השטח שלו . אני מציע לך הצעה הוגנת ; אמרתי , 'לשלם לך ערבות בכסף מזומן ולא לגלות לך את שמות חברי . אם הכסף לא יספיק , אשלח מברק לטהראן להשיג עוד מזומנים ' . הראתי לו ערמת שטרות . הוא הסתכל , 'שכנעת אותי ; אמר , 'תשאיר לי את התעודה שלך ותת"צב מרור לחקירה ; בכסף לא נגע . הלכתי משם נסער ומודאג , פגשתי את אברהם איתן ובירוד החלסנ ! להגיע אל הקולונל הביתה . חיפשנו ומצאנו את הבית , הוא יצא לקראתנו בחלוק בית צבעוני ופתח את זרועותיו לקראתי 'בבקשה תפאד'לו תיכנסי . שיחקתי את הנעלב , אמרתי לאברהם , 'אני לא נכנס בגלל שהוא קרא לי לחקירה ליד אנשים . ' לבסוף התרצת ונכנסתי . השיחה בינו לבין אברהם התנהלה בפרסית . הוא הסביר שעקב תלונת השוטר נאלץ לקרוא לי , כי פחד שיואשם בשיתוף פעולה . עם זאת ציין שהקפיד להיות מנומס ואדיב במהלך החקירה . 'נכון , ' אמרתי . 'הלא באתי להודות לך על היחס היפה ; הקולונל הבנויה שהעניינים יוסדרו , שאין צורך בחקירה ושהתעודה תוחזר לי בהקדם . ביום המחרת באתי לקחת את התעודה והבאתי שעון מתנה לאשת הקולונל , הקפדתי להיראות בן בית במשרדו בשדה התעופה , במיוחד לעיני הקפסן כדי ליצור אמון שאני גם בקשר עם מפקד שדה התעופה . הב 0 חתי לבוא לבקר בקרוב . באותם ימים הגיע להחליף אותי בעבדאן , מרדכי ביבי . נסעתי לסהראן והנה באמצע הרחוב מופיע מולי הקולונל ידידי משכבר . ימה אתה עושה פה , למה אינך מגיע לבקר כמו שהבסחת ' ? ימה אעשה ; השבתי , 'העסקים שלי עברו לאזור הזה . ' גם על המלווה רוני בתנו הלשינו והוא זומן אל הקולונל . ברנס אישר בדיעבד את סיפור החבילה שהורדה מהמסוס אבל הסביר כי לדעתו ההבילה הייתה בכלל מיועדת לקולונל . בהמשך דאג להביא לו מעת לעת מתנות , פעם בננות , פעם כובע מהודר לאישתו " . במהלך שנת ' 49 כשהפרסים לסשו עין על נסיכות בחריין , החליס סמי להשיג לעצמו תעודת זהות חדשה לתועלת פעילותו בש 0 ח . הוא טען במשסרת סהראן שהוא אזרח פרסי מבחריין והצליח לקבל מהפרסים תעודה חדשה כמוסלמי שיעי פרסי שגר בבחר"ן בשם : רחים נאסר פארדה . "כמובן שמייד הלכתי להוציא דרכון פרסי כמוסלמי . עם הדרכון הזה נסעתי ללבנון ולסוריה בשנת . 1950 " בחודש אוגוסט ' 49 הגעתי לארץ . מצאתי את משפחתי בשכונת יד אליהו . אחרי ההפצצה על מחנה יונה הם קיבלו חדר ק 0 ן ופינת בישול . נשאתי את ארוסתי לאישה וכעבור שנה נולדה בתנו הבכורה . בהעדרי , בחודשים הארוכים והקשים דאג למשפחתי משה כרמיל היקר איש המוסד לעלייה בי . הוא אשר הציע למנות לתפקיד מושל טייבה , אך סרבתי . לימים נפגשתי עם איסר הראל שהיה ראש השב"כ והוא מינה אותי למנהל מחלקת הריגול הנגדי בשב"כ במגזר הערבי . הביאה לדפוס : ניצה צמרת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא