הסיפור שלא סופר

עמוד:23

הסיפור שלא סופר על מאסרו וחילוצו של גיורג' בן נעים בטנגייר יעקב ( מיו ) מידד בחרנו להביא בפניכם את סיפורו האישי של סא"ל ( מילי ) יעקב מידד , "מיו , " על מאסרו וחילוצו של סננו , גיורג' בן נעים . סיפור שהחל בשנת 1958 בסנגי יר והסתיים 25 שנים לאחר מכן בירושלים . הרקע להקמת "המסגרת" שנים עברו , מאז נודעו ברבים קורות "המסגרת" שהוקמה ע" מדינת ישראל בצפון אפריקה בסוף שנת 1955 באמצעות המוסד . רה"מ בן גוריון ה 0 יל על איסר הראל להקים מסגרת לטיפול בנושא . " המסגרת" מומנה ברובה ע " הסוכנות היהודית , מטעמה מונה על הסיוע זלמן שרגאי דל שהיה ראש מחלקת העלייה באותה תקופה . לראש " המסגרת" מונה סא"ל שלמה חביליו , בעל נסיון בפעולות דומות במצרים . מרחב פעילותה העיקרי היה במרוקו ובטוניסיה שהיו תחת שלטון צרפתי עד אמצע שנת , 1956 וגם באלגייריה שעדיין לא קיבלה עצמאות באותו זמן . המשימות שנקבעו ל"מסגרת" היו : הכשרת הקהילה היהודית להגנה על עצמה ופינוי מרבית היהודים לאירופה לקראת העלאתם לישראל . רוב המועמדים להוות את "המסגרת , " היו קציני צה"ל בעלי ידע מינימלי בשפה הצרפתית , הם רוכזו תחילה בירושלים ועברו קורס הכשרה אינטנסיבי . הקורס נמשך כ- 6 חודשים , בחלקו עסקו בהכרת איזור הפעולה ( גיאוגרפית , טופוגרפית ודמוגרפית , ( כמו כן למדו את השפה הצרפתית עם המורה גבי טנן , והוכנו לקראת פעילות חשאית ומשימות חבלה . את הלחימה ובעיקר ההגנה בשטח בנוי לימד אל'ימ איתיאל עמיחי דל . חלק מהמקצועות הטכניים : סליקים , כס"מ וצילום בוצעו ביפו ונלמח בעזרת מדריכי היחידה הטכנית של אמין , בין המדריכים היו אפרים ניר דל , ופעילי המסגרת , הנר דוידס ( אריאל ) זיל , ויצחק בר שהיה מדריך חבלה . באוקטובר 1955 יצאו צוותי השלוחות של "המסגרת " בכיסוי של הסוכנות היהודית לשלושת ארצות היעד . שלוחת מרוקו הופקדה בידי סא"ל שלמה יחזקאל 1 דל , שלוחת אלגיריה בידי אליעזר דובדבני , שלוחת טנג'יר ומרוקו הספרדית בידי דורון חסדאי דל ושלוחת תוניסיה בידי . כעבור שנתיים ביולי , 1957 בתקופת חבלי האינטגרציה של האיזור , הועברתי לפקד על שלוחת טנגייר ומרוקו הספרדית . מעתה כבר פעלנו כולנו בכיסויים זרים . תפיסתו של "סיסרא" טנגייר הפכה לנמל המוצא העיקרי של יהודי מרוקו לאירופה בדרך לעלייתם לישראל . אלפי יהודים הגיעו אליה והצטופפו שם , עיניהם לציון . קצב הפינוי לא יכול היה להדביק את הביקוש . ענפי הפעילות העיקריים היו , ההגנה על היהודים והטיפול המורכב בעלייה . מטבע הדברים סיכנה הפעילות סביב העלייה את העוסקים בה , במיוחד כי נדרש מגע רצוף עם סייענים מקומיים ועם העולים עצמם . האחרונים , לא ידעו מה טיבה של פעילות חשאית . בחלקם אף בלטו שלא באשמתם בלבושם והתנהגותם בקרב יהודי העיר הקוסמופוליטית הזו . רבים מהעולים הגיעו מכפרים נידחים מעבר להרי האטלס . כך קרה שבסוף שנת 1958 המשטרה י עלתהי על סייען שלנו בשם פאקו , שעבד כמלצר באחד מבתי הקפה . מפאקו הגיעו במהירות וללא קושי אל סגני , ג'ורג ; שהיה ממונה ישירות על נושא העלייה , הוא פעל בתעוד צרפתי עי'ש , George Boulanger המשטרה עצרה אותו והוא נכלא . כינויו בשלוחה היה "סיסרא . " צרכי העבודה הכתיבו קשר כמעט יומיומי איתי . בדרך כלל נפגשנו בחוף שהשתרע בין ה- Avenida Espana והים בשעות של עומס מתרחצים ומשתזפים , כמתרחצים תמימים ונבלענו בהמון . יום אחד , שלא כמנהגו לא הופיע גיורג' לפגישה . מספר שעות לאחר מכן נמסרה לי הידיעה המדאיגה על מעצרו , ע" "בן " האחראי על נושא המודיעין ב"מסגרת . " ל"בך היו קשרים ענפים אצל זרועות הממשל וגם בחוגי המשטרה . בידי היה מפתח לדירת המרתף במרכז העיר , בה התגורר "סיסרא , " ידעתי היכן נמצאות רשימות העולים ועוד חומר מרשיע שהיה מוטמן בסליק בדירתו . חומר כזה לו היה נופל לידי השילטונות היה משמש כראיות נגדו להוכחת פעילותו הבלתי חוקית . כל השהיה בסילוק החומר אם עדיין לא נפל בידי השלטונות יכולה הייתה לגרום למאסרו לתקופה ארוכה . לכן , מייד עם קבלת הידיעה פניתי איפוא עם "בן" לדירתו . את '' בן" הצבתי בתצפית , כדי שאם אפול לידי המשטרה , הוא יוכל לדווח על כך מייד , ונכנסתי לדירה . לא נתקלנו במארב , פתחנו את הסליק ולקחנו איתנו את הניירות , "בך העביר אותם לסליק אחר , שהיה לנו במשרד כיסוי לא הרחק מדירתו של "סיסרא . " מאוחר יותר התברר לנו ש"סיסרא" קיווה שמשהו מעין זה יקרה , ולכן לא מסר לחוקרים , פרטים על מקום מגוריו . רק יותר מאוחר , כאשר כבר לא יכול היה לעמוד בחקירה והאמין שהסליק פונה , גילה להם את כתובתו . הם לא מצאו בדירה דבר למעט פתק | 0 j 7 ולא חשוב שלא מצאנו ונשאר באחר מבגדיו . כך לא נפלו בידי המשטרה המקומית ראיות מוצקות מספיקות על מנת להב 0 יח את הרשעתו ברין , וכעבור מספר ימים שוחרר "סיסרא" זמנית , דרכונו הוחרם ונאסר עליו לצאת מן העיר . לשמחתי , הייתי פ 0 ור מדאגות אישיות . זמן קצר לפני שהתרחשו האירועים הללו עזבה אישתי את טנגייר לקראת תחילת החודש התשיעי להריונה הראשון . היא עברה לצרפת וילדה שם במדט את ילדתנו הבכורה . החילוץ נשארתי בעיר למרות מצבי העדין . החשש שהשלטונות יחשפו את הקשר בינינו - שהתנהל אמנם בזהירות , אך היה גלוי ותכוף ללא אפשרות להסתירו או לבנות לו סיפור כסוי שאינו צולע - היה ממשי . כשבועיים חלפו עד שהגיע נציג המסה , ובעקבות הדיווחים שהעברתי לו , סוכם שאצא לפריז על מנת לחזור כעבור יומיים , מצוייר בתעוד אחר לקזבלנקה . משם המשכתי לנהל את השלוחה בשלט רחוק ובביקורים קצרים . המטה אסר עלי ' איסור מפורש לספל בנושאים החוקיים הקשורים בהוצאת "סיסרא" ממרוקו . נאמר לי להשאיר הכל בידי עורכי הדין הצרפתיים , שקיבלו על עצמם את הטיפול . באחד הביקורים הביא "בך ידיעה טרייה שהשלטונות החליטו לעצור שוב את "סיסרא . " לדעתו , הם הניחו שבהיותו חופשי יוביל אותם לפעילים נוספים אולי אף בדרגים גבוהים בהיררכיה . כאשר הנחה זו לא התאמתה , סיפר לי "בן , הגיעו למסקנה ש"סיסרא" אמנם אינו "דג גדול , " אבל הוא הגדול ביותר בידיהם , לכן החליטו להמשיך בהליכים נגדו , לעצרו מחדש

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר