ציידי המחבלים - בערימות הנייר

עמוד:21

מניתוח תוכן המכתב ברור היה , כי מדובר בצעיר ששהה בירדן כדי להירשם שם לאוניברסיטה , גויס לארגון מחבלים , והוטלה עליו משימה להכין מטען חבלה המופעל באמצעות נורות פלאש ולבצע פיגוע מרשים , כנראה , באוניברסיטה ברמת אביב או בתחנה המרכזית החדשה של תל אביב . עוד מסתבר , כי בתמורה הבטיחו לרשום אותו לאוניברסיטה ולתת לו מענק . בנוסף יש לו חבר בשם נביל , אשר כבר גייס חולייה ומתכונן אף הוא לבצע פיגוע . בדיקה במאגרי המידע הממוחשבים הפנימיים והחיצוניים העומדים לרשות השירות , העלתה , כי כל הנזכרים , עדנאן , נביל , החברה בלונדון ואבו אסעד בעמאן אינם מוכרים ואין עליהם רישום . כדי לחדד נבהיר , כי אדם בשם עדנאן קלקילי לא הופיע ברישומי משרד הפנים לא כתושב ולא כמבקר מחו " ל . המשמעות היתה שהשם בדוי , ועובדה זו איששה את החשד , כי מדובר במכתב פח " ע ! הואיל וכך , החליט הדסקאי לבחון מחדש את הניירות , וכשעיין שוב בצילום המכתב , צדה עינו פרט חריג : השם "עדנאן קלקילי " החתום בתחתית המכתב היה רשום בריחוק מה החורג מן המקובל מהכיתוב שמעליו "אחיך האוהב . " המכתב המקורי הוזמן מן הצנזורה והגיע בתוך שעה . כאחוז תזזית אץ הדסקאי לבדוק את המכתב ו-בול ! אותרה מחיקה בטיפקס בשורה שמעל למילים " עדנאן קלקילי . " כדי לחסוך בזמן לא נשלח המכתב למז " פ , אלא הדסקאי פעל בשיטת "עשה זאת בעצמך " ובעזרת חומר מדלל מחק את הטיפקס , ובכתובת על הקיר הופיע השם "אדיב !!!" האיתור עתה הסתער הדסקאי על המחשב בחיפושו אחר אדיב , תוך שהוא חותך ומצליב את הפרטים הידועים והמשוערים אודותיו : הוא מהגדה המערבית . יצא וחזר מירדן מאמצע שנת 89 ועד אוקטובר , שהיא תקופת ההרשמה לאוניברסיטה . סביר להניח שכסטודנט הוא משתייך לקבוצת גיל של בני . 30-18 חמישה שמות העלה המחשב , ולאחר אלימינציה וניפוי שערך הדסקאי נותר מואר השם : אדיב סאלם אבו יחיא , בן 23 ( יליד , ( 67 תושב ג ' נין שבשומרון . יצא לירדן ב12- אוג ' 89 וחזר ב22- אוקי . 89 אין רישום קודם אודותיו בשב " כ . מיהר הדסקאי לצלצל אל רכז העיר ג ' נין , סיפר לו את הסיפור וביקשו לברר בדחיפות את מירב הפרטים על האיש , עד לדיון למחרת בבוקר . דיון ר אשוני למחרת בשעה עשר התקיים הדיון אצל הדסקאי . רכז גינין דיווח למשתתפי הדיון , כי בעזרת מקור צעיר , חברו של אדיב הצליח להשיג בבהילות את המידע הבא : אדיב בן למשפחה ענייה . בקיץ עזב את העבודה ויצא לירדן , כדי להירשם לאוניברסיטה . לאחר כחודשיים חזר במפתיע וסיפר , כי החליט לדחות את הלימודים בשנה כדי לחסוך סכום כסף נוסף . רוב הזמן עבד אדיב בחיפה , ושבועות אחדים בתל אביב . לאדיב אין טלפון בבית . כמו שאר בני השכונה הוא מצלצל מחנות המכולת של אבו לוטפי בשכונה . לשאלת הרכז ענה המקור , כי אדיב נוהג לבלות רבות במועדון הנוער של החזית . מס ' הטלפון בחנות אותר אף הוא בעזרת המקור . עתה עלו לדיון דרכי הפעולה האפשריות . הרעיון לעצור אותו לחקירה נפסל על הסף משום הספק לגבי זהותו של הכותב , והחשש שלא ידבר בחקירה . מאידך אומץ הרעיון לשלוח אליו ערבי , שיתחזה לשליח שבא מטעם אבו אסעד בירדן , לחדש את הקשר עמו , ולקבל את הפיקוד עליו . הוסכם שהמטרה הראשונה היא לאמת או להזם את החשד , שהוא כותב המכתב . המטרה השנייה , אם יאומת החשד , היא להשיג ממנו את מירב המידע על מגויסיו , האמל"ח שברשותו , הפעולות שבוצעו ותוכניות לפעולה , שלו ושל נביל וחולייתו . לתפקיד השליח המתחזה נבחר סייען ותיק . שכינויו "חרמש , " תושב אזור רמאללה , כבן שלושים , שהיה עצור בעבר שנים אחדות בגין חברותו בארגון החזית העממית ועתה הפך למשתף פעולה עם השירות . עפ " י התוכנית יזדהה השליח בשם "אבו סאמי , " ויציג עצמו כמבוקש על ידי השלטונות . מועד שיגורו אל אדיב נקבע למחרת היום . שימל לאשן ; - לאמת את להזם למחרת , יום ב 5 . 5 . 90 ' , בשעה 18 : 00 הגיע חרמש בטנדר בעל קבינה כפולה נושא לוחית זיהוי של אזור רמאללה , אל מחנה הפליטים של ג ' נין והקיש על דלתו של אדיב . אדיב עצמו פתח את שער החצר . חרמש לחש לו שבא בשליחות אבו אסעד וביקשו להילוות אליו לרכב כדי שיוכלו לשוחח בחופשיות . אדיב התרגש ואמר לו בהתלהבות "יפה , הגעתם מהר " ! לאחר מכן פנו ברכבו של חרמש אל עבר החורש הנמצא במעלה ההר הנישא מעל העיר . הם ישבו ושוחחו ברכב , כשהשיחה ביניהם מוקלטת באופן סמוי . חרמש אמר לו , כי אבו אסעד דרש ממנו שלשום , לגשת בבהילות אל אדיב ולראות מדוע אינו פועל , שכן חשוב מאד לארגון לבצע בתקופה הקרובה סדרת פיגועים מרשימים . חרמש גם רמז שאבו אסעד מוטרד שמא אדיב חזר בו , ואדיב נכנס לעמדת התגוננות וטען כי הוא נחוש לפעול . השיחה היתה ארוכה ומתישה . מפעם לפעם התעורר באדיב חשד כלשהו והוא דרש מחרמש את סיסמת ההזדהות , אך חרמש הצליח להרגיעו ולרכוש את אמונו . אין ספק שעזרה להסרת חששותיו הודעתו של חרמש , כי הביא עמו משכורות לאדיב ולחבריו . במהלך הפגישה סיפר אדיב , כי יצא ללמוד , אך גויס לחזית ונדרש לחזור ארצה ולבצע פיגועים . הוא הכין תוכנית לפיגוע המוני בתחנה המרכזית בתל אביב או באוניברסיטת תל אביב . הצליח לגייס שניים מחבריו והרכיב כבר מטען חבלה מחומר מאולתר , אך עדיין חסרות לו נורות פלאש או נפצים . בנוסף יש לו חבר בשם נביל , עצור לשעבר , שפגש בו בעמאן וכעת גר בג ' נין העיר . לנביל חולייה בת חמישה מגויסים והם מתכננים פיגוע רב רושם בימים הקרובים , אך עדיין חסרים כלי נשק לחלק מן הלוחמים . הוא , אדיב , הקים קשר עם סוחר נשק ערבי ישראלי מאום אל פחם , בשם מוחסין אבו רשאד , שהציע לו אמל"ח רב , אבל אין לו כסף לקנות את הנשק שהוצע לו . אדיב סיפר , שהכין כבר מישלש להחבאת הנשק , מתחת לגשרון לא הרחק ממקום מושבם . יחד נגשו לראות את המקום וחרמש אישר את המחבוא .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא