אסלאם דמוקרטיה והרשות הפלשתינית

עמוד:9

אסלאם דמוקרטיה והרשות הפלשתינית : ? : ! - - ? X ' I '?? מאת : * ראובן פז , מרצה באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון . הדרישה האסלאמית לדמוקרטיה מעוגנת מבחינה רעיונית בתפיסה כי יש להשיב למוסלמים את עליונותו התרבותית של האסלאם ואת הערכים הטמונים בו מבחינת צדק חברתי בעולם הערבי שעל סף המאה ה21- מתנהל מזה שנים אחדות דיון מעמיק בשאלת הדמוקרטיה ויישומה בארצות ערב . מספר מדינות החלו בצעדים של ממש בכיוון הנהגת סממנים של דמוקרטיה . מפתיחות גדולה מבעבר כלפי פעילות מפלגתית , חופש מוגדל לעיתונות ועד הנהגת בחירות חופשיות במידה שונה מארץ לארץ באיגודים שונים . במישור המוניציפלי ואף בבחירות לפרלמנטים ( אך עדיין בשום מקרה לא לנשיאות . ( הדיון המעמיק ביותר נעשה עד כה בעיקר בחוגים של אינטלקטואלים ערבים ובעיתונות החוץ-ממסדית , אולם הוא מחלחל בהדרגה לשכבות רחבות יותר של הציבור , ובעיקר במצרים , ארצות צפון-אפריקה וירדן . על רקע התגבשותה האפשרית של מדינה פלשתינית בשטחים , מתנהל הדיון ביתר שאת וברמות שונות גם בשכבות שונות של הציבור הפלשתיני . התחייה הפוליטית-חברתית האסלאמית בעולם הערבי וההצלחה שנחלו קבוצות אסלאמיות במערכת בחירות מסוגים שונים ואף לפרלמנטים , משכו לדיון בנושא גם את השכבה האינטלקטואלית של חלק מקבוצות אלו . תרם לכך גם המשקל שהלך וגדל בעשור האחרון של קבוצות אסלאמיות הפועלות באירופה ובארצות הברית ותרומתן לפעילות האסלאמית בעולם הערבי . במקביל תפסה התנועה האסלאמית בסודאן מקום של כבוד בהכוונה הרעיונית של תנועות אסלאמיות ערביות דומות , תוך שראשי התנועה שהיא שותפה בכירה למשטר הנוכחי בסודאן , עוסקים באופן טבעי בהתחבטויות הקשורות להיותם בעלי משקל בניהול המדינה . אחת מנקודות המפתח לעיסוק הגובר בנושא מצד קבוצות ואנשי רוח אסלאמים , בוודאי מנקודת ראותם , היו הבחירות של 1989 באלג ' יריה והזעזועים שעברו על מדינה זו מאז . הנצחון האסלאמי בבחירות באלג'יריה הוכיח את הטיעון כי ניתן במקביל לטרור פוליטי-צבאי שקיבל הכשר הלכתי של ג'יהאד , לנצל את הדמוקרטיה המערבית באופיה ובתכניה כדרך לגיטימית לתפיסת השלטון . הדוגמה האלג ' ירית הוכיחה לקבוצות אסלאמיות ערביות בעלות תמיכה עממית רחבה ופרישה עמוקה ברבדים חשובים של מגזרים שונים בחברה , כי הדרישה לדמוקרטיה היא נשק ציבורי חשוב במאבק העשוי גם להציג אותם באור חיובי . הדרישה האסלאמית לדמוקרטיה מעוגנת מבחינה רעיונית בתפיסה כי יש להשיב למוסלמים את עליונותו התרבותית של האסלאם ואת הערכים הטמונים בו מבחינת צדק חברתי , שוויון זכויות והמוגבלות של השלטון בידי חוקת ההלכה . ההנחה היא כי בדמוקרטיה במובנה האסלאמי יש כדי להבטיח לציבור המוסלמי במדינות ערב את כל משאלות החופש שלו , כמו גם העוצמה הדרושה להתמודדות עם תרבותו ההרסנית של "המערב הכופר . " אולם הציבור הרחב , כולל גם מרבית חלקיו האסלאמים , מכיר יותר את סממני הדמוקרטיה המערבית ושאיפתו היא ליישם אותה וקודם כל במישורים של חופש דיבור , שמירה על זכויות הפרט והגבלת עריצותו של המשטר . הקבוצות האסלאמיות נענות למאוויים אלו ועוסקות בהתאמת הקו הרעיוני שלהן לסממני הדמוקרטיה המערבית גם אם זה בא על-חשבון תפיסות אסלאמיות מסורתיות . על רקע האמור לעיל יש לראות גם את היריבות האסלאמית-לאומית בין חמאס לבין הנהגת רשות האוטונומיה הפלשתינית . הציבור הפלשתיני בשטחים מורגל כבר כעשרים שנים בסממנים של דמוקרטיה פנימית , שהתפתחה דווקא בצל השלטון הישראלי וללא התערבותו כמעט . בשטחים צמחה מאז שלהי שנות ה70- תשתית חברתית פוליטית ותרבותית גדולה , אסלאמית ולאומית , הכוללת אלפי גופים במישורים שונים ומגוונים , המורגלים בבחירות חפשיות למוסדותיהם בהתאם לפילוג מעיןמפלגתי שתאם את החלוקה הפנימית באש " ף או קבוצות ותנועות אחרות שמחוצה לו כגון אסלאמיות או תומכי המפלגה הקומוניסטית . תופעה זו יצרה לא רק התארגנות מעיןמפלגתית אלא גם דעת קהל מגוונת ו"מצב רוח לאומי" הנתון לשינויים ואף קיצוניים לעתים . ישראל , גם אם נתפסה בעיני הציבור הפלשתיני כשלטון כיבוש מדכא לא התערבה למעשה בתופעה , אולם היא היתה הגורם שנתפס כעריץ ושכנגדו יש להאבק . יציאת ישראל מרצועתעזה וכניסת ההנהגה הלאומית של אש"ף עם סממנים של כוח משטרתי וצבאי , מגוון של גופי ביטחון , בתי דין ופסקי דין חמורים , סגירת עיתונים וצורות אחרות של השתקה המכוונת בעיקר כלפי מתנגדי התהליך המדיני הנוכחי ובראשם האסלאמים , מעמידים את הרשות הפלשתינית בעיני חלק ניכר מהציבור כיורשתה של ישראל . יתר על-כן היא מעמידה את הגורמים האסלאמים בראשם חמאס כמי שמנסים להצטייר כנושאי הדגל של הדמוקרטיה , החופש האזרחי וזכויות הפרט . תנועת חמאס והגורמים המתלכדים סביב המצע הפוליטי-חברתי שלה משתלבים כיום יותר ויותר בזרם התופס מקום של כבוד בקרב תנועות אסלאמיות ערביות כמי שטוען לייצוג האמיתי של הדמוקרטיה וחרויות הפרט מול העריצות של משטרים ערביים . על רקע האיזון העדין בו נמצאת הרשות הפלשתינית והנהגתה הלאומיתחילונית , גורם זה עלול להעניק לתנועה נקודות זכות בקרב הציבור הפלשתיני , כולל זה שמעבר למה שמוגדר "הרחוב האסלאמי , " אלא בקרב הציבור הרחב . הונה הדעות האסלאמי ד " ר ג י מאל אל-דין עטייה , מתאר את העלול להיווצר במאבק בין חמאס להנהגת האוטונומיה , על אופיו העתידי של המשטר הפלשתיני , אולי אף בצביונה של המדינה העצמאית לעתיד . " התנועה האסלאמית מואשמת בפאשיזם , טרור ונסיון לכפות את האסלאס בכוח ובאלימות . על כך עליה להשיב : במציאות נמצא כי התנועה האסלאמית היא מצפון האומה המוסלמית ומבטאת את העמוקות שבתחושותיה וציפיותיה . ההליכה אל האומה בצורת בחירות או משאלים חפשייס בצל חופש הביטוי והתודעה , תוצאותיה ידועות מראש . לכן מכוונים מאמצי כל החוגים העוינים את הזרם האסלאמי למנוע תוצאה זו . זאת , בין אם בהטלת משטרים עריצים או בפתיחת הזירה הפוליטית בפני חלק מהזרמים אך איסור על פעילות הזרם האסלאמי , ובין אם בהכפשת שמו של הזרם האסלאמי ובאיסור עליו אפילו להגן על עצמו . מציאות קיימת זו תביא כתגובה טבעית חלק ממי שפועלים למען האסלאם לנקוט בדרכי ביטוי אחרות , האם לא ראוי יותר לנווט את העניינים בדרך הנכונה , לקרוא למחנות השונים בשמם האמיתי ולתת להם את תפקידם הטבעי ? כך יהיו האסלאמים אלו הקוראים לחרויות האזרח ותובעים כי רצון האומה יקבע את השלטון , ואילו זולתם יהיו הפשיסטים והטרוריסטים הכופים עצמם על הציבור ומזייפים את רצונו . " מתוך "אל-עכול אל-אסלאמי פי אל-מנ י אל אל-סיאסי " ( הפעילות האסלאמית במישור הפוליטי . ( ספת של מוניו שפיק , המחשבה האסלאמית בדורנו ואתגריה . * ראובן פז הינו זוכה מלגת המחקר ע " ש שלמה גל מטעם המ . ל . מ לשנת 995 ו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא