|
|
עמוד:11
פרק א מבוא פרק א בדברי הימים ב מקביל לתיאור במלכים א ג , א-כח . הפרק נחלק לשני חלקים עיקריים : . 1 ההליכה של שלמה לגבעון ( א - יג . 2 ;( עושרו של שלמה ( יד - יז . ( המוטיבים העיקריים בפרק זה הם פולחן ( ב - ו , ( חכמה ( ז - יג ) ועושר ( יד- יז . ( הפרק פותח בעבודת הפולחן של שלמה המתבטאת בהקרבת קרבנות עולה לה ' בגבעון . יא , א - ה , ( והוא מציין שכבר בימי שלמה התאנף ה ' בו על כי לא שמר "את אשר ציה ה "' והודיע לו על קריעת הממלכה מעליו ( שם , פסוקים ט-יג . ( באופן זה בא המחבר לתרץ את חורבן מלכות יהודה , שכבר בימי דוד עיוותה את דרכיה . כך גם מצא המחבר דרך לפרש את חורבן בית דוד , שנבחר על ידי נביא ה' לייסד בית מלוכה "עד עולם" ( שמואל ב ז , ד-טז ? . ( ואילו מחבר ספר דברי הימים לא היה קשור בראייה זו של תולדות מלכי יהודה . ראשית כל הדריך אותו העיקרון של תורת הגמול : כל דור נענש בחטאו ואין הצטברות חטאים עד לחורבן . החורבן בא בעקבות חטאו של צדקיהו וחטאו של העם בימי צדקיהו . שנית , מחבר ספר דברי הימים חי בתקופה שלאחר שיבת ציון , לאחר שהבית השני עמד כבר על מכונו , ולא נאלץ לחקור בספרו את בעיית חורבנו של בית ראשון וגלות יהודה . העיקר בעיניו הוא לספר על גדולת מלכות בית דוד , על ייסודה ועל היקבעותה לדורות , "לעולם" - אותה מלכות שהעמידה את הכהונה בישראל . שלמה , בונה המקדש , נתפס בספר דברי הימים קודם כול כמלך מישיר לכת וכשליט מצליח , שהאציל מהודו ומגדולתו על השושלת כולה . רוב המלכים לבית דוד אמנם הרעו לעשות , אך היו ביניהם גם מלכים כחזקיהו ויאשיהו , שהלכו בדרכי דוד " אביהם ? . " לדבריו המעטים על חורבן הבית מסמיך מחבר ספר דברי הימים את עלייתו של כורש מלך פרס ואת הצהרתו שה ' אלהי השמים פקד עליו לבנות לו בית בירושלים ( דברי הימים ב לו , כב - כג , ( כאילו היתה זו התפתחות רצופה וקבועה מראש , למן ימי דוד ושלמה , מתכנני המקדש , ובוניו , ועד כורש הנותן רשיון לבניין המקדש מחדש . [ ש " א ] סופת לנחלת בנימין . קרקעות בעמק גבעון חולקו בין שריו של שאול , וגבעון היתה כנראה למרכז פולחני לאלוהי ישראל . במקום הוקמה במה לה , ' והיא נתקיימה גם בימי דוד ושלמה . שלמה בגבעון [ א - יג ] כבר בספר מלכים תופסת ההליכה לגבעון מקום ראשון לאחר המלכת שלמה ( מלכים א ג , ד-טו . ( אך השוואה עם המסופר בדברי הימים מעלה הבדלים רבים , ואין הם רק בחזקת שינויים סגנוניים ספרותיים . יש בהם משמעויות ענייניות ואפילו אידיאיות , הכול בהתאם לדעותיו של בעל דברי הימים . . 1 ? בספר מלכים נאמר ששלמה הלך לגבעון , בלשון יחיד , ואילו בספר דברי הימים הרושם הוא שמדובר בפעולה מתוכננת היטב . נאמר " וילכו " בלשון רבים , ומסופר כי שלמה לקח עמו לשם מראשי העם , ראשי אבות , שרי אלפים ומאות שופטים ונשיאים . . 2 לפי ספר מלכים שלמה הלך לגבעון "כי היא הבמה הגדולה . " לפי דברי הימים שלמה הלך לגבעון " כי שם היה אהל מועד האלהים אק 1 ר עשה משה עבד ה ' במךבר" ( א , ג . ( שני הבדלים אלו מצביעים על גישתו של מחבר דברי הימים לפעולות המלכים ולטיב הפולחן ביהודה . המלך יוזם פעולה , אבל אינו מבצעה לבדו ועל פי רצונו בלבד ; כל העם משתף עמו פעולה . המחבר מייחס משמעות שלילית למילה במה , ועל כן הוא מדבר על אוהל מועד , כאילו הבמה היתה בתוך אוהל מועד , לצד מזבח הנחושת שבתוך האוהל . המחבר מציין כי היה שם מזבח נחושת אשר עשה בצלאל בן אורי בן חור "שם לפני משכן ה , ... ' ומדגיש בכך את הרציפות מימי משה ועד ימי שלמה - בן דוד ממשיך לעבוד את ה' במשכן שמימי משה . שלמה - ולא דוד- הוא המגשר בין המשכן לבין המקדש בירושלים . ישנה רציפות בין עבודת ה ' במשכן שייסד המנהיג משה במדבר סיני ובין המקדש בירושלים שאותו מייסד שלמה המולך על ישראל מירושלים . ההמשכיות היא אם כן גם בעבודת הפולחן וגם בהנהגה . . 3 הפולחן שהתקיים בגבעון הוא רק בתקופת מעבר בתולדות פולחן ה ' . לפי השקפתו של מחבר דברי הימים עד שנבנה בית המקדש בירושלים , מותר היה להקריב לה ' רק בגבעון , כי שם היו אוהל מועד ( המשכן ) ומזבח הנחושת . לכן אין מחבר דברי הימים מזכיר הקרבת קרבנות בירושלים מיד לאחר שחזר שלמה מגבעון , בהבדל מן האמור
|
|