סקריה סיפורה של ספינה

עמוד:207

בארץ-ישראל הגיע למקום ונתן למעפילים את כל הזכויות שדרשו , והסרג'נט הורחק . הנצחון הזה העלה מאד את קרנם של הבית"רים בעיני האסירים וגם בעיני המשטרה , וגלעזר יכול היה לעשות שם כמעט כרצונו . ביום 12 באוגוסט שוחררו כמעט כל המעפילים למעט ששה - ובתוכם מ . ק . - שנשלחו עד סוף המלחמה למזרע , ועוד ששה בעלי דרכונים הונגריים שגורשו להונגריה . גירוש ההונגרים היה , לדעתי , פעולת נקם של איזה פקיד ממשלתי . אולי אחר כד סופר לערבים "שהממשלה גירשה חלק מן המעפילים בחזרה לארצות מוצאם . " מ . ק . שוחרר אחרי חדשיים בהשתדלות מיוחדת . העובדה שישב במזרע אך חיזקה אותו בהרגשתו שהוא'הוא שאירגן את השיירה הגדולה ביותר והמוצלחת ביותר מאז חורבן הבית . בינתיים הוטלו 2 , 300 יהודים , רובם מחוסרי כל , לרחובות הערים והמושבות של ארץ ישראל . 2 , 300 אלה היו , לפי הסטאטיסטיקה הממשלתית , כמעט חצי אחוז מן היישוב העברי בארץ . על כל מאתיים יהודים שאתה פוגש ברחוב , אחד בא אתך ב"סקריה . " ובאמת , כשהתחלתי להתהלך ברחובות , התחלתי לפגוש אותם . את כולם לא מכיר אני , אבל הם כולם מכירים אותי היטב . בתקופה הראשונה , מכל מקום הייתי מבחין ב"עולה 'סקריה '" ממרחק מאתיים מטר לפי צורת הלבוש . למשל , רוב העולים מפראג היו להם מכנסיים קצרים עד לשלושת רבעי הברך שצבעם כצבע הסוסה המפורסמת של רטנין בספר " שלושת המוסקטרים" של דיומא , צבע שנוהגים לקשרו לתפוזים אך לא חלילה למכנסיים . ובאמת , כשהייתי מתקרב אל המכנסיים היו מקדמים את פני בברכה חמה בגרמנית . על שאלותי איך הסתדר בעל המכנסיים הייתי מקבל תשובות גרועות ומעציבות : "אין מה לעשות , אין מה לאכול " . לאט לאט השתנה המצב הזה . כתום חצי שנה לא היתה כבר אפשרות להכיר "עולה 'סקריה"' לפי לבושו וזאת לא רק מפני שדהו המכנסיים ! עכשיו פוגשים אותי גברים וגברות לבושים אזרחית , בחורים וצעירות לבושי חאקי . חיילים בתלבושת צבאית ניצבים וחולקים לי כבוד . האנשים הסתדרו . מצבם כיום כמצב היישוב כולו . לא מזהיר , אבל אפשר לסבול אותו . ועוד תופעה מעניינת : תחת שיברכו אותי בגרמנית , רבים כבר אומרים פשוט "שלום " ! כולם , פרט לידידי פרישויר . פעם אחת מיהרתי לאכלל צהריים ונכנסתי בתל אביב למסעדה בשם "לויד" שבה הבטיחה לי המודעה ארוחת צהריים בעד 45 מיל . המסעדה חדישה נקיה ונאה . פגש אותי בעל המסעדה , והופתעתי לראות את דויטש . ריטמייסטר דויטש ( אינני יודע מה זה ריטמייסטר אבל הצילצול הוא יפה ) מבין מנהלי " סאטורנוס . " הוא הסביר לי שהוא בעל המסעדה ורוב העובדים בה מאנשי " סקריה" הם וכן גם חלק מהאוכלים , אך לא כולם . המסעדה , בפינת רח' מונטיפיורי ואלנבי , נמצאת במרכזו של אזור המשרדים , ורבים מן הפקידים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא