בירושלים

עמוד:58

המרובים . אבי לימדני את נוסחתו של מרק טוויין לשימוש בכילה : כבה את האור ושכב במיטה כשפינה אחת של הכילה מורמת בזהירות לאפשר את כניסת היתושים ; ברגע שזימזומם המחריש מעיד עליהם שהם בפנים , תתחלק חיש החוצה יחד עם הכר שלך , קשור את הכילה כדי שהיתושים לא יידעו איר לצאת , ושכב לישון בנחת ובלא הפרעה מתחת למיטה . התאהבתי בירושלים . התאהבתי בה כאשר אך נכנסה הרכבת התורכית הישנה לוואדיות שבין הרריה , למן המבט הראשון על גבעותיה שרופות השמש . האוויר עצמו היה אחר : יבש וטוב . הנוף הקסימני : עצי הזית , בתי האבן , החומה , מגדל דוד , שמי תכלת , אדמה חומה על סלעים אפורים ופה ושם ירק מאובק . אמנם את כל אלה ודאי אפשר למצוא גם במקומות אחרים - בהרי סיציליה , ואפילו במדינת ניוואדה שבארצות הברית - ולכן נדמה לי כי לא בהם בלבד העניו . יש בירושלים עוד משהו שלא אדע להגדירו ( גדולים וטובים ממני ניסו ונכשלו ולא הצליחו לתאר את המיוחד שבעיר זו . ( ודאי לא הייתי הראשון שהתאהב בה . הרי לא מקרה הדבר שזה אלפי שנים יקרה וקדושה עיר זו לא רק לעמנו אלא ממש למחצית האנושות כולה . על כל פנים , אני התאהבתי בה ממבט ראשון ואני מאוהב בה עד היום ורטט עובר בעצמותי כשאני מגיע למבואותיה . כשאתה מגיע אליה יודע אתה כי בעוד רגע , כשתדרוך רגלר על אדמתה , משהו מענין , גדול ונשגב יקרה לך . האם זה עניין של שיכנוע עצמי ? האם זו תוצאת שנים רבות של "שטיפת מוח" ציונית ? או שמא מאבי ירשתי רגש זה לירושלים , רגש שאין לי לשום מקום אחר בארץ ובעולם כולו ? לא אדע לענות . מה היה יחסו של אבי לירושלים ? כאמור , לא הירבה , משום מה , לכתוב על ירושלים . נשארו אי אלה קטעים פה ושם ומפה אחת קטנה , מצוירת בידו ועליה ציונים לתכנית ההגנה על העיר . הוא גם לא הירבה לדבר על זאת . בכל אופן , לא אתי . אלא שהסיבה ברורה לי לגמרי : היה זה דבר מובן מאליו . זאת העיר שלנו , פה נגור לעד . אחרי כן ביליתי שנים רבות בגולה , אך תמיד ידעתי כי אני ירושלמי . אפילו כיום , כשאני יושב בנחת במרומי הכרמל , עדיין אני רואה עצמי כאיש ירושלים , ורק כאב אחד יש לי , כאב מהול בבושה , שלא חייתי את חייה בימי המצור הגדול . האם אהב אבי את ירושלים ? האם אהב אותה כמו שאהב את אודיסה , עיר מולדתו ? הוא הירבה לכתוב על אודיסה ולהתפאר בה , ואהב אותה באמת . אבל נדמה לי כי באודיסה אהב את ימי נעוריו שלו . ואולי הירבה לכתוב על כר כדי להוכיח שבאודיסה היה אזרח אודיסה , נאמן לעירו , אר כלל לא אזרח של רוסיה , ברוסיה היה נתין ולא אזרח . והוא סלד מרוסיה עם כל הערכתו את הלשון הרוסית ואת תרבותה אר באודיסה חש שהדבר לא היה פשוט ; הוא הצריר הסברה והדגשה . אחרים לא כר היתה הרגשתם . כאן , בירושלים , הרי

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא