כך היה כותב

עמוד:8

מכונת הכתיבה האידישאית שלו שהיה משתמש בה בבית שמורה אתי עד היום , מזכרת מן הזמנים ההם . כיום המכונה שייכת לבני זאב , ובה הוא לומד לתקתק . אני חושב שאינו יודע אף אינו מנחש איזה חלק היה לה בכל המאורעות שהביאו להקמתה של מדינת ישראל , שבה הואיל הוא להיוולד . בעת ההיא לא ידעתי זאת גם אני . הקלות הנפלאה בה ידע אבי להוציא מתחת ידו בלשונות אחדות זרם בלתי פוסק של פרוזה מגוונת הטעה אותי לחשוב שמלאכת הכתיבה היא הקלה במלאכות עד שבא היום וניסיתי גם אני את כוחי בשטח זה . אירע הדבר ב , 1929 לאחר הפגישה עם מנחם ארבר , כאשר כבר הייתי לבית"רי . שלחתי פעם מאמר לעתון היהודי הצרפתי "הנוער היהודי" ( La jeunesse juive ) בענין ההתאזרחות בצרפת . היה אז דרכוך"נאנסן" לפליטי רוסיה , וכנראה היה עלי לחלץ מצד כל ידידי במקום שאתאזרח בצרפת : הן לא יאה לו לבחור צעיר ליהנות מכל החופש והבטחון שהעניקה צרפת בשנים ההן , לא רק לאזרחיה היא אלא גם לזרים היושבים בקרבה , ולסרב לקבל עליו את החובות הטבעיות הכרוכות בהנאות אלו , כגון שירות חובה בצבא צרפת . במאמר זה הסברתי את הלבטים שהייתי נתון בהם בקשר לזה . את צרפת אהבתי אז ( ואני אוהב גם היום ) יותר מכל ארץ אחרת , פרט לארצי ; אך לא ראיתי עצמי צרפתי . וכד נאלצתי ליהנות הנאת חינם ממידת הכנסת האורחים של מדינה גדולה זו , בלי שאוכל לשלם לה כגמולה . לא יכולתי להסכים להישבע שבועת אמונים לצרפת , כי אמוני היו נתונים למקום אחר . כל זאת כתבתי במאמר ילדותי כלשהו , ושלחתי לאותו שבועוךנוער שהיה שייך לחוגים של יהודים מתבוללים בצרפת . שבוע שבוע רצתי לתיבת הדואר לראות אם הדפיסו את מאמרי ; שבועות חלפו והשבועון היה מגיע בלי שיופיע בו מאמרי , עד שנשכח הענין מלבי , והנה פעם שכבתי חולה בשפעת ואבי נכנס לחדרי . "הנוער היהודי" של אותו השבוע הגיע , כנראה והיה מונח ליד מיטתי , אך מרוב יאוש כבר לא פתחתיו . אבי נטל את השבועון בידיו והתחיל לדפדף בו ואני הייתי שוכב ומביט בתקרה , מנסה לפתור בעיה מתימטית שבה עסקתי ברגע שנכנס אבי . והנה פתאום התחיל לדבר : "איזו חוצפה ! מעולם לא כתבתי דברים שכאלה . " ! אפשר אפילו שאמר : " שטויות שכאלו . " לא אזכור . התעוררתי , ומיד הבנתי מה קרה . אמרתי שאולי זה מאמר שלי . אבי נדהם . לא אזכור אצלו הבעה כזאת של תמהון מלווה בבליל של שביעות רצון ורוגז גם יחד כפי שראיתי אז על פניו . הוא אמר לי שאתן לו את המאמר כי ברצונו לקרוא אותו . כעבור ימים אחדים יצאנו לכמה שבועות לנופש אל מחוץ לעיר ושם , במלון הררי , תפס אותי אבי בוקר אחד וגער בי על שלא התגלחתי אותו בוקר . הוא הושיבני על כיסא , סיבן אותי והתחיל לגלחני . אני צווחתי ומחיתי , כי עד היום

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא