|
|
עמוד:43
כישלון והצלחה בהתרעה תא"ל ( מיל ( ' אריה שלו , הוצאת משרד הביטחון , תל אביב 2006 יעקב עמידרור * מחבר הספר " כישלון והצלחה בהתרעה" הוא אריה שלו , שהיה ראש חטיבת המחקר בשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים ( 1973 ) ובמהלכה . אין בו רכילות , כתיבתו אינה סוחפת ואינה עשירה בתיאורים , ובכל זאת הוא מעניין . הוא מביא חשבון דקדקני של מה שידע המודיעין ומה שהעריך , והכול מתועד לפרטי פרטים , כולל מסמכים מארכיון אמ"ן , ראיונות , ספרים ומאמרים קודמים . הספר הזה , המצטרף לספריהם של ברטוב " ) דדו , ( " ר' אמ"ן אלי זעירא " ) מיתוס מול מציאות ( " וד"ר אורי בר יוסף " ) הצופה שנרדם ( " ואחרים - יתקשה לחדש בעובדות הנוגעות לתחום ההתרעה , גם כשייפתח בקרוב לקהל הרחב דוח ועדת אגרנט . אני מבקש להעיר חמש הערות על הכתוב , מתוך קבלת האמת הכרונולוגית וההבנה שאין זה המקום לדיון עמוק ומקצועי על כל הנכתב בספר . . 1 בהקשר ההיסטורי מציין הכותב סדרת כישלונות מודיעיניים , בבחינת " כולם טועים כל הזמן . " הוא אינו מעמיד נכון את הטעויות הנובעות מחוסר מידע , כמו הגעת סאדאת לישראל , ואת הטעויות בתחומים שלא היו במוקד ההתעניינות , כמו הפלישה העיראקית לכוויית , כנגד שגיאת ההתרעה ערב מלחמת יום הכיפורים . ההתרעה למלחמה מעין זו הייתה במרכז האחריות וההתעניינות של אמ"ן , ולקראתה היה לדברי המחבר שפע מידע על ההתכוננות ושינויי ההיערכות ועל הכנות אחרות . לכן הכישלון במקרה זה גדול , בולט ומשמעותי הרבה יותר מהמקרים האחרים שנזכרים בספר . ב1973- זה היה מחדל ולא " טעות" כהסבריו של המחבר . אני מודה , מדובר לא מעט גם בתחושה אישית . כמי שעודכן במקרה בתוצאות צילום האוויר של חזית התעלה ביום שישי 5 באוקטובר ומיד אמר " זאת מלחמה" ואף דאג שיהיה לו תפקיד בשדה הקרב ( באוגדה 162 בסיני , ( קשה לי לקבל את כל ההסברים של מי שהיה בקיא בחומר הרבה יותר ממני אך לא ראה את הכתובת הענקית על הקיר , והכתובת הייתה שם . בשורש השגיאה המקצועית עומד מה ששלו מכנה בצדק " סיבור הגיון האויב , " קרי הניסיון להעריך - לא את יכולת האויב ואת מעשיו - אלא מה מסתתר מאחורי המעשים , מה משתלם לו ומה לא , מה מניע אותו . זו שגיאה ידועה ומוכרת ויש בה לא מעט יומרה אינטלקטואלית מסוכנת ביותר , כי את הגיון מעשינו אין אנו יודעים להסביר , אך מתיימרים להבין מה מניע את היריב , ובמקרה זה אף בהתעלם מצעדיו המעשיים בשטח . הדרך הנכונה היא זו הנזכרת בספר : " זה היה כשל ... שלא קיבל תיקון באמצעות הערכה מעמיקה של דרכי הפעולה לאויב " ... ( ע"ע , 172 173- ההדגשה שלי . ( לטעמי טעות זו אינה מקבלת את המשקל הראוי לה בניתוח המסכם . יתר על כן , שלא כמקובל לחשוב , " סיבור הגיון האויב" ללא מידע מודיעיני הוא מסוכן פחות מזה המבוסס על מידע מפורט . האחרון נתפס כאמת ששום מידע אינו יכול לה , ואילו הראשון מלווה בספקות . ערב המלחמה התבסס " סיבור הגיון האויב" על מידע שעמד בפגעי הזמן ושלא א 0 פשר לשום פקפוק לחדור לעולמם של בכירי המעריכים - זה שורש הכישלון . אימוצה של מה שנראתה כקונצפציה המצרית היה חזק מהמציאות שהתהוותה מול עיניהם . אבל לא רק בטעות בתחום החשיבה והערכה לקה אמ"ן מחקר באותה העת , אלא גם בסתם זלזול באויב . הבסיס " המדעי" לכאורה מוזכר בספר : מחקר על קצינים מצריים שנעשה בקרב שבויי מלחמת ששת הימים . המחקר , בראשות פסיכולוגים מכובדים , בדק את המשתתפים לפי המדד הישראלי , המשופע ביצירתיות ובעידוד לאלתור , והתיימר להעריך כיצד יתנהלו הקצינים המצריים תחת אש ובלחצי הפיקוד בשדה הקרב . החוקרים הטילו את עולם המושגים שלהם על הביורוקרטיה הצבאית - היסודית , אך מאוד פורמלית וממושמעת - של המצרים , ונתנו להם ציונים מעליבים . הערכה זו נפלה על אוזניים כרויות . שמעתי את ראשי הענף המצרי מדברים בזלזול על היריב , כשאירחתי אותם כשנה וחצי לפני המלחמה בתעלה לסיור לאורכה . פעמים אחדות מזכיר שלו שאנשים בכירים לא האמינו שתפרוץ מלחמה עד שפרצה האש . הוא תולה זאת באמונתם הבלתי מעורערת בקונצפציה המדינית . לדעתי הם גם לא האמינו שהמצרים בכלל מסוגלים למבצע כה מסובך . זלזול , ולא רק קונצפציה , עמד בפני המציאות ולא הניח לה לנצח . המחבר צודק בטענו שלא כל הכישלונות במלחמה עצמה נובעים ממחדל ההתרעה , ואף נדרשתי לכך במקום אחר ( בספר שעסק במלחמה , שיצא במסגרת " האוניברסיטה המשודרת . ( " אבל טענה כזאת רק מפריעה לנהל דיון מעמיק בלקחי המודיעין ולכן לא הייתי נזקק לה בספר מעין זה אלא כהערה בסופו . בעיות וכישלונות רבים במלחמה הם תוצאה ישירה של הכישלון המודיעיני , עד שאין מקום במסגרת זו לטענתו הנכונה של המחבר . גם מאמצו הכביר לזקוף את הכישלון גם לדרג המדיני אינו תורם מאומה למי שירצה לדעת מדוע טעינו בתחום המקצועי המסור לידינו כאנשי מודיעין . אסיים בהערה אישית . במחצית הראשונה של שנת , 1973 כסרן צעיר בתפקידי הראשון בחטיבת המחקר , התקבלתי לריאיון אצל מפקדי תא"ל אריה שלו , ראש החטיבה , לאחר שירות של כחצי שנה כרמ"ד יעדים . בשיחה ביקשתי מינוי רס"ן , כמו כל ידידיי בשדה . אז שאל אותי אריה שלו מדוע אני חושב שהגיע הזמן להעניק לי את המינוי , ואני השבתי , בשמץ של יהירות , כי מפקדיי אומרים שאני טוב בתפקידי . תשובתו הדהימה אותי , הוא אמר לי בשקט בלי לחשוב שנייה : " זאת לא סיבה , כאן כולם טובים . " ההיסטוריה מוכיחה שמעט צניעות לא הייתה מזיקה לאיש מאתנו באותם ימים , כשחשבנו שאנו טובים ( מכולם ) ויודעים הכול . אם יתרום הספר לצניעותם של קציני מודיעין צעירים בהווה ובעתיד , יהיה זה הספר החשוב ביותר לחינוכם . * אלוף ( מיל , ( ' היה מפקד המכללות , מזכיר צבאי לשהב"ט וראש חט' המחקר באמ"ן .
|
|