תחרות בנושא העפלה לזכר שלמה כהן אברבנאל

עמוד:31

תחרות   בנושא   העפלה        לזכר   שלמה   כהן   אברבנאל ב11-   בדצמבר   2006   נציין   במל"מ   25   שנים   לפטירתו בטקס   סיום   תחרות   לציורים   לנוער   בישראל   בנושא " ההעפלה   והעלייה   הבלתי   לגאלית   לארץ-ישראל" בקיץ   2006   ימלאו   25   שנה   לפטירתו של   שלמה   כהן   אברבנאל .   ועדת   הקרן החליטה   לציין   את   המועד   בטקס   לזכרו שיתקיים   במל"מ ,   ובו   תיערך   תחרות גמר   לציורים   לנוער   בישראל  ( עד   גיל ( 21   בנושא   "ההעפלה   והעלייה   הבלתי לגאלית   לארץ-ישראל . " שלמה   כהן   אברבנאל   ז"ל ,   המשנה   לראש ' המוסד'   למודיעין   ולתפקידים   מיוחדים , נולד   בהמבורג   גרמניה   ב1-   ביוני   , 1921 בנם   השלישי   של   זאב   ומרים   כהן   לבית קרליבך . בקיץ   1952   נישא   שלמה   לדפנה   ולזוג נולדו   שני   ילדים ,   יובל   וורדה . שלמה   נפטר   ב4-   ביולי   , 1981   ג'   בתמוז תשמ"א ,   והוא   רק   בן   60   שנה . כתיאורה   של   בתו   ורדה ,   היה   "איש   גבה קומה ,   גרום   קמעה ,   קרחת   מנצנצת לראשו ,   עיניים   ירוקות   מאירות   תמיד בזיק   שובב ,   מאחורי   זוג   משקפיים גדולים . " שלמה   השלים   את   לימודיו ,   ובד   בבד עם   פעילותו   ב'הגנה'   החל   דרכו   כצייר וכגרפיקאי .   הוא   צייר   ואייר   לעיתונים ( ובהם   "מעריב , ( "   צייר   קריקטורות , תחריטי   לינולאום ,   פלקטים   ואף   עטיפות לספרים . בשנת   1947   יצא   ללמוד   ציור   בפריס , אולם   חזר   אחרי   כמה   חודשים כשתחושת   שליחות   לאומית   ורצון   עז לקחת   חלק   בהקמת   המדינה   בוערים בעצמותיו . באישיותו   היוצאת   מגדר   הרגיל   שילב עבודה   ביטחונית / מודיעינית / מבצעית עם   כישרון   אמנותי   ואהבה   גדולה   לציור . את   אהבתו   לציור   רתם   שלמה   לעבודתו המודיעינית ,   ובעזרת   מכחולו   הצליח , ברגישות   ובתבונה ,   בצבע   ובמבע ,   להציג למתבונן   את   רוח   התקופה   והמקום ששהה   בו .   ציוריו   שימשו   כיסוי   לשהייתו בכל   שליחויותיו .   בה   בעת   נהג   לעצב כותרות   למסמכים   וליצור   צורה לתעודות ,   לכרטיסי   ברכה   ולסמלים . בין   השאר   עיצב   את   סמל   'המוסד . ' בשנת   1948   התגייס   שלמה   ל"מוסד לעלייה"   ומילא   בו   תפקיד   מרכזי .   בין 1948   ל1951-   פעל   להצלת   יהודים ולהעלאתם   ארצה   במרסיי ,   באלג'יר , בטוניס ,   בקזבלנקה ,   בצפון   אפריקה הצרפתית   ובקהיר .   במרסיי   עסק   בזיוף דרכונים   ואשרות   שבהם   צוידו   מעפילים בדרכם   לארץ .   כישרונו   כצייר   מחונן סייע   לו   בפעילות   זו .   במצרים ,   שבה שהה   בכיסוי   של   צייר   צרפתי  ( אחת מתמונותיו   שהוצגה   בתערוכה   נרכשה בידי   המוזאון   הלאומי   המצרי , (   היה אחראי   לעלייה   ולהדרכת   פעילי   העלייה . בזכות   אהבתו   האמיתית   לארץ   ולכל המתרחש   בה ,   נטע   בקרב   הצעירים תחושת   שליחות   ורצון   עז   לעלות   ארצה , למרות   תנאי   הצנע   והמחסור   הקשים ששררו   אז   בישראל . בשנת   1951   היה   מראשוני   העובדים ב'מוסד'   ומילא   מגוון   תפקידים   בארץ ובחו"ל   במסגרת   אגפי   ה"צומת "   , " תבל" ו"ביצור . "   הוא   פיקד   על   אגף   התיאום המבצעי   ושימש   סגן   ראש   'המוסד . '   בין מאי   לנובמבר   1976   שימש   ממלא   מקום ראש   'המוסד . ' שלמה   היה   איש   מקצוע   בה"א הידיעה   -   מלא   חדשנות ,   רעיונות   וכישרון בולט   לפתרון   בעיות ,   אדם   רגיש   ובעל תושייה .   בעקשנות   ובדבקות   בלי   פשרות רצה   שלמה   להטביע   את   חותמו   בדמותו של   עובד   'המוסד . '   בכל   דרכו   הארוכה ב'מוסד'   הוכיח   את   רגישותו   לסבלם   של עובדים ,   סוכנים   וסייענים   שנפגעו   או נאסרו ,   והיה   מיוזמי   הפעולות   להצלתם , לשיקומם   ולדאגה   למשפחותיהם . בתוך   העשייה   המורכבת   והתובענית , תמיד   ידע   שלמה   למצוא   זמן   לציור , למוסיקה ,   לספר .     הדחף   לדעת   את החיים ,   לקלוט   את   המוסיקה ,   לספוג את   היופי ,   לשמוע   ולהבין   את   האדם   - לא   נפקד   ממנו   כל   חייו .   הוא   למד   ב"בית הספר   של   החיים"   והיה   לאדם   רב-גוני בעל   מטען   תרבותי   ואמנותי   עצום   ואוצר בלום   של   ידע   כללי . שלמה   היה   אוהב   אדם ,   בעל   אישיות קורנת   וחכמת   חיים .   בכל   אדם   הוא   נהג כביצור   נכבד   ונהדר .   שלמה   מעולם   לא זנח   את   זיקתו   לאמונה   היהודית ,   ורחש כלפיה   יחס   עמוק   של   דעה   ושאלה   - של   תמיכה   והתלבטות .   בעמקי   נפשו אולי   היה   בו   משהו   מן   המיסטיקן   - מאופק   מאוד   וסמוי   מאוד ,   היודע   שיש בעולמנו   ממדים   שהם   מעבר   ליחסים שבין   אדם   לחברו   ובין   אדם   למקום . הוא   אהב   את   התנ"ך   ומדי   פעם   קרא פרק   לפני   השינה .   בתפקידו   האחרון ב'מוסד , '   במחלקת   היסטוריה ,   הסתייע שלמה   רבות   בתנ"ך   ובעזרת הקונקורדנציה   שאב   אמרות ,   ססמאות וקטעים   מדברי   הנביאים ,   וקשר   אותם למבצעים ,   לפרשות ,   לכינויים   ולאירועים חריגים   של   'המוסד . ' בשנת   , 1970   בעת   שהייתו   בשליחות בפריס ,   לקה   בלבו .   היקף   המכתבים שנשלחו   אליו   עם   החלמתו   ממחישים את   גודל   החיבה   והכבוד   שרחשו   לו עמיתיו   וחבריו .   מבין   השורות   ניתן לחוש   את   אנחות   הרווחה   ותחושות ההקלה   של   הכותבים   כשהחלים . בתפקידו   האחרון   ב'מוסד'   שימש   ראש מחלקת   היסטוריה   ועשה   להנחלת המורשת .   הוא   לא   הסתפק   בעשייה , שהייתה   לחם   חוקו   במשך   שנים ,   וראה חובה   גם   להשקיף   אל   העבר   ולגלותו מחדש .   מסגרת   זו   סימלה   בשבילו   סגירת מעגל   -   סיום   תקופת   שירות   שכה   אהב . היו   שתהו   כיצד   יתמודד   פעלתן   כשלמה עם   תפקיד   שנועד   לשמר   את   ההיסטוריה במקום   לעשותה .   אך   נראה   היה   שכתיבת ההיסטוריה   הייתה   בשבילו   הרפתקה שמילאה   את   כל   ישותו   באתגר   והוא שמח   על   כך .   בעבודה   זו   השתלבו בהרמוניה   סקרנותו   האינטלקטואלית לחקר   האמת ,   יכולת   הניתוח   של   איש ההגות ,   הקפדנות   והיסודיות   של   ה"יקה , " עם   חוש   האסתטיקה   של   האמן . עיקר   שאיפתו   של   שלמה   במחלקת ההיסטוריה   הייתה   להפיק   לקחים   מכל מבצע   ומכל   פרשה   על   מנת   ללמד   את ה"עשה   ואל   תעשה"   בקורסים   השונים ב'מוסד'   ובקהילה . מורשתו   המודיעינית   של   שלמה   מקופלת בספרי   תולדות   'המוסד . '   מורשתו האמנותית   מתחדשת   מדי   שנה   בזכות הקרן   להנצחתו   שהקימה   משפחתו במסגרת   המרכז   למורשת   המודיעין ( המל"מ . (   הקרן   מקיימת   בכל   שנה תחרות   ציור   לבני   נוער   ובסיומה   נערכת במל"מ   למשתתפים   סדנת   ציור . הוא   למד   ב"בית   הספר   של החיים"   והיה   לאדם   רב-גוני   בעל מטען   תרבותי   ואמנותי   עצום ואוצר   בלום   של   ידע   כללי

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר