מלחמת לבנון השנייה

עמוד:5

למזלו   הרב   של   נצראללה   התקשתה ישראל   להגדיר   לעצמה   היטב   ובשלב מוקדם   מהן   המטרות   הראליות   שהיא מתכוונת   להשיג ,   ובכך   התרשמו   אזרחי ישראל   ושאר   העולם   רושם   מוטעה , כאילו   בכוונתה   להכות   בחיזבאללה   בכוח הזרוע   עד   למיטוטו .   נצראללה ,   שארגונו הוכה   קשות ,   מיהר   לנצל   את   המצב   כדי להעתיק   את   מוקד   הלחימה   לשאלה האם   תוכל   ישראל   באמצעות   צה"ל להכניע   את   חיזבאללה   בשדה   הקרב , לפגוע   בכל   לוחמיו   ולמנוע   ממנו   לגמרי לשגר   רקטות . זמן   רב   ידע   המודיעין   הצבאי   בישראל שאף   כי   מבחינה   צבאית   טהורה   ניתן להכריע   את   חיזבאללה   בהינתן   זמן מספיק ,   הרי   התשובה   הרצינית   לכך שלילית ,   בהתחשב   בסביבת   המערכה ( כושר   הסבל   של   העורף ,   לוח   הזמנים המדיני ,   כוחו   של   הממשל   האמריקני ) ובמידת   המוכנות   של   חיזבאללה למערכה .   כיום   נשמעים   קולות   באשר לתוכן   המסר   שהועבר   לממשלה   ערב המבצע   בעניין   זה .   מכל   מקום   ברור שראש   הממשלה   ושר   הביטחון   לא   היו ספוגים   בהבנות   אלה   במידה   שהיו קודמיהם . המודיעין   על   חיזבאללה   לא   היה   מושלם , אבל   ידענו   היטב   מהם   סוגי   האמל"ח שברשותו  ( להוציא   טילי   חוף-ים ה ( C-802-   ומהן   הכמויות .   הכרנו   לא רע   את   הכנותיו   למלחמה ,   את   הדרך שיילחם   בה   ואת   מאפייני   התמיכה   של איראן   וסוריה   בארגון .   לפיכך   ידענו היטב   גם   מה   איננו   יודעים   על   הארגון , בייחוד   המיקום   המדויק   של   הרקטות , ויכולנו   לנסות   להשיג   מידע   זה ,   אם   כי מידת   ההצלחה   בדיעבד   לא   הייתה מספקת .   המידע   עובד   והוא   שימש   בסיס לכל   החשיבה   המבצעית   בצה"ל   בנושא , במטכ"ל ,   בפצ"ן ,   בחיל   האוויר ,   בפיקוד העורף   ובקרב   גורמי   פיתוח   האמל"ח ובניין   הכוח .   זמן   ומשאבים   רבים הושקעו   במחשבה   ובהתכוננות   לקראת עימות   כזה ,   וברור   שלא   כאן   המקום לשפוט   אם   אלה   היו   מספיקים .   רק   נציין שעם   העיסוק   בנושא ,   שזכה   כאמור למקום   מרכזי   בסדר   העדיפויות המודיעיני ,   בד   בבד   נאלצה   ישראל ובכללה   קהילת   המודיעין   הישראלית , להשקיע   מאמצים   רבים   בכמה   חזיתות נוספות . מבחינת   ישראל   התוצאות   מעורבות . במישור   האסטרטגי   היא   השיגה   הישגים משמעותיים ,   אך   רובם   כאמור   עדיין בגדר   פוטנציאל   שמימושו   אינו   ברור . ההישג   המשמעותי   ביותר   מבחינה   זו , הוא   השינוי   במצב   בדרום   לבנון   עם פריסת   צבא   לבנון   ויוניפיל   החדש   שם . גם   האיסור   להכניס   נשק   ללבנון   ללא אישור   הממשלה   והקביעה   שצבא   לבנון ויוניפיל   יפקחו   על   כך   הם   התפתחות חשובה ,   במיוחד   אם   תבהיר   ישראל   כי מעתה ,   שלא   כבשנים   האחרונות ,   היא רואה   לעצמה   זכות   לפעול   למימוש תפיסת   "המניעה   המוקדמת" ( Preemption )   בכל   הנוגע   להתחמשות חיזבאללה .   הקריאה   לפירוק   חיזבאללה מנשקו   ולהחזרת   החיילים   החטופים ללא   תנאי   -   שני   היעדים   המוצהרים הראשונים   של   המבצע   -   היא   חשובה , אך   בהיעדר   לוח   זמנים   למימוש   יעדים אלה ,   ספק   רב   אם   ימומשו   בעתיד   הנראה לעין .   בהתחשב   ביומרנותם ,   ספק   אם אי-השגתם   היא   בבחינת   כישלון . ישראל   זכתה   גם   בכמה   הישגים   משניים : היא   שידרה   מסר   ברור   כי   ארגון   טרור שיעז   לפגוע   בה   ישלם   מחיר   כבד ;  היא הבהירה   שעל   אף   עיסוקה   בפיתוח כלכלתה   היא   מסוגלת   לגייס   את תעצומות   הנפש   הדרושות   לצורך   ניהול מלחמה   מורכבת   ובעייתית ,   המחייבת גיוס   כוחות   מילואים   והפעלתם   וחשיפת העורף   האזרחי   למטחי   רקטות   בלתי פוסקים ;   היא   הצליחה   למנוע מחיזבאללה   לנצל   את   הירי   על   העורף כדי   לשבור   את   כושר   העמידה   הישראלי ולהסב   נזק   כבד   לתשתיות   ולתושבים ( חיזבאללה   קיווה   להשיג   פגיעה משמעותית   הרבה   יותר ,   אך   זו   נמנעה בזכות   הפגיעה   בחלק   מהרקטות   הכבדות וההתרעה   שניתנה   לתושבים . ( באמצעות   המלחמה   הומחש   לעולם החופשי   כולו   עד   כמה   מסוכנת   השאיפה האיראנית   לשנות   את   הסדר   העולמי , ומכאן   מדוע   כה   חשוב   למנוע   את התחמשות   איראן   בנשק   גרעיני ;  הובהר מהו   תפקידה   האמיתי   של   סוריה   באזור ולאיזה   מחנה   היא   שייכת .   למי   שעדיין היה   זקוק   להוכחה ,   ניתנה   עדות   נוספת למידת   הקיצוניות   של   המחנה   הרדיקלי המסוגל   לנסות   לפגוע   במכוון , בשיטתיות   ולאורך   זמן ,   באוכלוסייה אזרחית   ועוד   להתפאר   בכך . החלטה   1701   משקפת   את   הבנת   העולם כולו ,   נוכח   כל   זאת ,   שיש   לבלום   את הגורמים   הרדיקליים   במזרח   התיכון באמצעות   הדרישה   לאמץ   את   תפיסת האחריות   המדינתית   ( Accountability ) בכל   מקום ,   ובהבעת   נכונות   לתמוך באופן   ממשי   בקידומה .   מידת   הרצינות במתן   התמיכה   המעשית   היא   מדד   קריטי לבחינת   תוצאות   העימות .   אין   תמה שסוריה ,   איראן   וחיזבאללה   מתנגדות לביצוע   ההחלטה ,   שכן   רעיון הAccountability-   הוא   הא יום   הגדול ביותר   עליהן ,   כמו   גם   על   חמאס ואל-קאעדה .   משמעות   אימוצו   אינה אובדן   השליטה   באזורים   חיוניים   כמו לבנון   והרשות   הפלסטינית   בלבד ,   אלא גם   ערעור   הבסיס   האידאולוגי   שלהם , שבמרכזו   התפיסה   שמצבם   הקשה   של תושבי   המזרח   התיכון   אינו   פרי מחדליהם   שלהם   אלא   תולדה   של   מזימה מערבית .   פסילת   ההחלטה   משתלבת בתפיסה   הרואה   באו"ם   כלי   בידי ארצות-הברית   להנצחת   חולשתם   של הערבים .   אם   יעלה   בידי   הגורמים הרדיקליים   למנוע   את   יישום   ההחלטה , עלול   להיגרם   נזק   רב   למחנה   הרפורמי ולתומכיו   בלבנון ,   במזרח   התיכון   ובעולם . תפיסת   אמל"ח   מהפעיליות   האחרונות ,   עמדות   תצפית   ניידות , מחוברות   למצברים ,   ממוקמות   בתוך   בית   בכפר   מיס   א-ג'בל צילום :   דובר   צה"ל

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר