|
|
עמוד:4
מלחמת לבנון השנייה איך התחלנו וכיצד נגמרה ? ב30- השנים האחרונות ניסתה ישראל שוב ושוב ליצור בלבנון סדר קביל מבחינתה . במבט לאחור , כל הניסיונות האלה , בין שהשיגו הכרעה נקודתית ובין לאו , נסתיימו בחוסר הכרעה אסטרטגית שהנביט את ניצני העימות הבא , שהיה מסובך ומסוכן עוד יותר מקודמיו תא"ל יוסי קופרווסר * גורלה של מלחמת לבנון השנייה טרם נקבע . אף שיש סיכוי רב שתחולל שינוי בלבנון , אפשר בהחלט שהזרם הרפורמי בלבנון יחמיץ גם את ההזדמנות הנדירה שסיפקו לו הטעות שעשה נצראללה בהערכת התגובה הישראלית , הפעילות הצבאית של ישראל והתגייסות המערכת הבין-לאומית לתמיכה בממשלת סניורה . מאמץ רב הושקע בגיבוש החלטת , 1701 היוצרת את הפוטנציאל לשינוי , עד שכל הגורמים המעוניינים נותרו תשושים מכדי לממשו . על מה התנהלה המלחמה ? לגורמים הרדיקליים , ובראשם חיזבאללה וסוריה , זו הייתה מערכה על זהותה של לבנון ועל זכות קיומו של חיזבאללה כארגון צבאי חמוש בה , וזאת כחלק מהמלחמה בין הרדיקלים לפרגמטים במזרח התיכון על דרך הסברת הסיבות למצוקתם של תושבי המזרח התיכון ועל אימוץ דרך להתמודדות עמה . זו הייתה מעין מלחמת "אין ברירה" נוכח מיצוי התירוצים שנקט חיזבאללה להצדיק את מעמדו ( חוות שבעא , הגיחות החודרות של חיל האוויר ) ונוכח התגברות הקריאות בזכות הפיכת לבנון למדינה ריבונית אמיתית שיש לה הסמכות הבלבדית להפעיל כוח צבאי משטחה ואשר שולטת בכל שטחה הריבוני . שינוי כזה , אם יתרחש , יביא את הקץ להשפעה הסורית בלבנון , שנמשכה גם לאחר נסיגת הכוחות הסוריים ממנה בזכות כוחו של חיזבאללה והמשך כהונתו של "הנשיא בובה , " וייחשב מהלומה כואבת למחנה הרדיקלי כולו . בדיוני "הדיאלוג הלאומי" שהתנהלו בשנה שקדמה למלחמה הציע נצראללה שלבנון תיתן גושפנקא ל"דוקטרינת הביטחון הלאומי" שכפו סוריה וחיזבאללה בסיוע איראן , על המדינה , מאז "הסכם טאא'ף" ב . 1989- לפי דוקטרינה זו מיצב חיזבאללה את דמותו ככוח הצבאי הראשי בלבנון וכ"מגן לבנון" מול ישראל תחת סיסמת " ההתנגדות לכיבוש ) " ובכך מיצה את היתרונות הגלומים מבחינתו באי-אחריות לבנון להפעלת כוח מתחומה . ( בה בעת הציג הארגון את עצמו כמי שביכולתו להרתיע את ישראל מלהכות בלבנון , בזכות הלגיטימציה שהשיג לפגוע באמצעות נשק רקטי באזרחים ישראליים , אם תפגע ישראל באזרחים לבנוניים . בשעה שהחליט לפני כשנה לבצע פיגוע חטיפה העריך נצראללה כי דוקטרינת הביטחון הלאומי שלו תעמוד בהצלחה במבחן . הימנעותה של ישראל - בייחוד בהנהגת שרון - מתגובה כזו לכל מעשי ההתגרות הקודמים מצדו , נתפסה בחיזבאללה כעדות לאמינות " הקונצפציה . " החלטת ישראל להגיב בכוח רב , כולל בפעולה קרקעית , מוטטה באחת את "דוקטרינת הביטחון הלאומי" של חיזבאללה . התברר שישראל רואה בלבנון אחראית ולו במעט למעשי הארגון , שנהפך בינתיים לחבר בממשלה , וכי ישראל איננה מורתעת מהרקטות ומזיכרונותיה מלבנון . עתה היה על חיזבאללה לממש את יכולותיו בשטח . בהערכת המצב הוא אמנם טעה , אך בהיבט הצבאי נתגלה כמי שהתכונן היטב למשימה . את עיקר האשראי לכך יש לתת לאיראן , שסיפקה נשק וציוד מתקדם , הדריכה ותרגלה את אנשיו ופיקחה על בניין הכוח ועל ההכנה המוקדמת של שדה הקרב ; לסוריה , שהעמידה לרשות הארגון את מיטב הנשק שברשותה בתחום הרקטות ארוכות הטווח והנ"ט ( בהעבירה לחיזבאללה ציוד חדיש שרכשה מרוסיה ;( ולעמאד מע'ניה , רב-המחבלים העומד בשנים האחרונות בראש המערכת הצבאית של הארגון . זמן רב ידע המודיעין הצבאי בישראל שאף כי מבחינה צבאית טהורה ניתן להכריע את חיזבאללה בהינתן זמן מספיק , הרי התשובה הרצינית לכך שלילית , בהתחשב בסביבת המערכה ( כושר הסבל של העורף , לוח הזמנים המדיני , כוחו של הממשל האמריקני ) ובמידת המוכנות של חיזבאללה למערכה * עד לאחרונה ראש חטיבת מחקר באמ"ן
|
|